קרוא וכתוב

הספורט הלאומי בישראל לאחרונה הוא לטנף על הצלב האדום.
יושבים באולפנים עיתונאים, ופרשנים מטעם עצמם, שאין להם שמץ של מושג מהו הצלב האדום, מה תפקידו, מה בכוחו לעשות ומה לא, מה הם הכללים שעל פיו הוא פועל – ותוך שהם מקשקשים עצמם לדעת לא פוסקים ערב ערב מלהשמיץ את הצלב האדום ללא הרף על כך שהוא "לא ממלא את תפקידו", ומהווה רק "שירות הסעות", שכל אחד עם מונית יכול לעשות. הגדילו לעשות אלה שברשתות החברתיות האשימו את הצלב האדום בכך שיש לו דם על הידיים.
לא קשה ללמוד על הצלב האדום, תפקידו ואופן פעולתו, אבל יותר קל ונעים שבת אחים באולפן ולטנף ביחד.

המשך…

Read Full Post »

לפני ימים אחדים כתב רביב דרוקר בבלוג שלו פוסט שבו התייחס לכמה היבטים של התנהלות התקשורת בזמן ‘צוק איתן’. עם חלקם אפשר ודאי להסכים. ערוצי הטלוויזיה מצויים למעשה מזה כמה שבועות ב’משדר מיוחד’ מתמשך (מטעמים שונים), ויש מקום להעלאת שאלות וביקורת על תפקיד התקשורת בעת כזאת ועל מה מנחה את הסיקור התקשורתי.

לא אתייחס כאן לדוגמאות שונות שדרוקר מביא, כמו ביקורתו על הדיווח בשידור על כל אזעקה, על אף שאיני מסכימה איתה. משום שמה שאני מבקשת להתרכז בה היא האמירה, המקוממת לטעמי, “לא צריך להראות את כול ההלוויות”.

המשך…

Read Full Post »

עם פתיחת המבצע בעזה, התמלאו משדרי ומגזיני החדשות בערוצי הטלוויזיה השונים, הנמשכים לאינסוף, בשורות שורות של גברים. בפנים חמורות סבר וטון יודע כל, מנתחים הפרשנים והמומחים את המצב ומשמיעים את דעתם המלומדת. לצורך כך אוּוררו מהנפטלין אפילו חובב מועדוני חשפנות ועבריין מין מורשע. שהרי הכול מחוויר לעומת הפלאפלים על הכתפיים, המבטיחים את כרטיס הכניסה לזמן השידור.
פה ושם הפציעה אשה (ככל שעובר הזמן צריך יותר מרואינים), והבנתי שבערוץ הראשון אפילו נשזף פאנל שלם של נשים! בענייני ביטחון! התגובות הנפעמות רק מצביעות, כמובן, על הנורמה השלטת, של פאנלים גבריים, שלאורה (או לחושכה) זה נראה לנו כה חריג וראוי לציון.

המשך…

Read Full Post »

עוד טרם פורסם שמו של “השר הבכיר” החשוד לכאורה וגו’, תהיתי ביני לביני: מה הופך שר לבכיר? האם התיק שהוא מחזיק מקנה לו את התואר? חברותו בקבינט? אילו תיקים עונים להגדרת הבכירות? ושמא התואר עומד דווקא ביחס הפוך לחשיבות התיק, בבחינת פיצוי על שוליותו?

והנה, בתזמון מופלא, מישהו שואל על מודעה שהועלתה בפייסבוק על כנס בהשתתפות “פסיכולוג קליני בכיר”: “מה הופך פסיכולוג קליני לבכיר?” אכן מה? שאלה טובה. מרצה בכיר היא דרגה אוניברסיטאית. אבל כאשר מדובר באנשי מקצוע שאינם חברי סגל אקדמי (יהיו רופאים, פסיכולוגים או אחרים), מה באמת הופך אותם ל”בכירים”?

מי יודע. עיתון מסוים, למשל, נוהג להכתיר משפטנים היוצאים בגילויי דעת התואמים לדעותיו הפוליטיות כ”משפטנים בכירים”. תמיד הם בכירים, כל המשפטנים שלו.

ואולי – הבה לא נשכח שגם “זמר בכיר” היה לנו – פשוט עצם זה שהשר נחשד הופך אותו ל”בכיר” כשהוא מוצג בתקשורת? שכן אז לא סתם שר נחשד בעבירות שכאלה, אלא שר בכיר! לא, לא יתכן.

Read Full Post »

למה נשים עצבניות 14 ימים בחודש? כדי לדעת את התשובה תצטרכו להיכנס למאמר המלומד של אריה ישעיה, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות ומזכיר החברה הישראלית לאמצעי מניעה ובריאות מינית. תוכלו לשפוט בעצמכם אם למדתם דבר מה.

אני מניחה שהרופא המכובד איננו אחראי לכותרת המבזה. שכל כולה זועקת “כנסו כנסו!!1!” כאחרון הטוקבקים בטמקא. ובכלל כבר מזמן אי אפשר לצפות למשהו מהבמה הזאת. לפחות לא רופא שמפגין באופן מביך את בורותו המקצועית, כאותו נוירולוג שכתב שם לא מזמן על פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית (CFS) כאילו היו אותה מחלה.

המשך…

Read Full Post »

כתבתי כבר פעמיים על הקושי האתי שמולו ניצבות גאולה אבן ורשות השידור. בפוסט שני גוונים של אפור (מתי גילוי נאות אינו מספיק), שנכתב אחרי שהיא נאלצה לעשות גילוי נאות בשידור חי על הקשר העז והאישי שלה, במילותיה, עם גדעון סער. ולפני כן בפוסט בשביל זה יש כללים, שהתייחס לתגובה הלא מספקת של רשות השידור בתחילת הפרשה, כשמדובר היה בהגשת משדר הבחירות על-ידי אבן. ולכך שבדיוק בשביל מקרים כאלה יש כללי אתיקה ואין זה נכון "לסמוך" (על אבן) או "לחכות" שתתעורר בעיה.

המשך…

Read Full Post »

מיהו איש רוח? על-פי מועצת העיתונות – נכון לעכשיו – זהו עיתונאי המועסק גם ככותב נאומים לראש הממשלה. כך עולה מההחלטה לדחות תלונה שהוגשה למועצה על כך ששני עיתונאים – דרור אידר מ"ישראל היום" ואורי אליצור מ"מקור ראשון" – מועסקים גם ככותבי נאומים ויועצים למשרד ראש הממשלה. ההחלטה, של המשנה ליועצת המשפטית של המועצה, נומקה בין השאר בטעם ש"אין פסול בכך שאנשי הרוח יעשירו בשפתם את שרוצים מנהיגי ציבור להביא בפני הציבור" (כפי שנכתב במכתב החתום בידי מזכ"ל המועצה, אריק בכר, המודיע למגיש התלונה, עו"ד ערן חרמון, על גניזתה).

להמשך קריאת הטור שלי ב’עין השביעית’

Read Full Post »

כדרכן של פשרות, הסדר הטיעון שנחתם בין הפרקליטות לאורי בלאו לא ירצה אף אחד מהצדדים. לא את המתנגדים להעמדתו לדין – מחמת התקדים המסוכן שנוצר כאן לדעתם מהעמדה לדין של עיתונאי על שביצע את עבודתו – שכן הסדר הטיעון משמעו למעשה הרשעה, על-פי כתב האישום המתוקן שיוגש. (וכדברי בא כוחו, בלאו לא כפר בעובדות שבכתב האישום). ולא את הסוברים, מן הצד השני, שהיה צריך למצות עם בלאו את הדין, שכן ארבעה חודשים עבודות שירות הם סנקציה קלה מאוד.

המשך…

Read Full Post »

פשע! נגד! האנושות!

קשה לכתוב טור שבועי בעיתון על סוגייה אחת. כל עיתונאית מכירה את התחושה: לפעמים צריך לחפש מתחת לאדמה את הנושא, את הזווית, את הייחודיות; לא לחזור על עצמך. התוצאה, לפעמים, היא שנכתבות שטויות, או שהכותב מפליג למחוזות רחוקים שהקשר בינם לבין מה שהטור אמור לעסוק בו קלוש.

קשה לי במיוחד לבקר טור פמיניסטי, שעצם קיומו בתקשורת הוא ברכה. אבל כשצריך אז צריך. לצפי סער זה קורה יותר מדי לאחרונה והטור היום של ‘גברת מג’ונדרת’ הוא דוגמא בולטת. האייטם הראשון עוסק בגירוש הילדים הסודאניים. זה מושווה לחטיפת ילדי תימן ונקבע שהוא מהווה פשע נגד האנושות. שכולנו משתפים איתו פעולה.

המשך…

Read Full Post »

מתוך טור העיתונות היומי של ולווט, על מוסף הארץ החדש:

המדור תוצרת הארץ משתרע עד ע' 16. לאחר מכן יש כפולה הנקראת "באנה באנה | נשים מתפרעות על עמוד"
הא! דאבל מינינג. אבל זה לא עמוד אלא כפולה, והעמוד לו ייחלתם לא קיים פה.
בתחתית הכפולה יש קרדיטים.
מערכת | מהממת: מיקה אלמוג | הורסת: אור ישראלי | לוהטת: לילך ברנע-לשם | משגעת: שחר סגל | ממכרת: ליאת שביט מטריפה: רונה תמיד | מפנקת: מאיה סובול | אלוהית: ענבל ארבל

מהממות. הורסות. לוהטות. משגעות, ממכרות. מטריפות. מפנקות. אלוהיות.
כל מִלה נוספת מיותרת.
(כן, ברור, הכול בהומור. זה שאין לפמיניסטיות).
פעם אחת אסכים עם עמוס שוקן: קרדיט – כזה – הוא קלקול. אבל הוא מצביע על משהו מקולקל עמוק הרבה יותר מבתקשורת.

Read Full Post »