Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בני ערובה’

תפסיקו לטנף על הצלב האדום

Posted in זכויות אדם, חוק ואתיקה, tagged , , , , , on 30 בנובמבר 2023| 6 Comments »

ICRC logoהספורט הלאומי בישראל לאחרונה הוא לטנף על הצלב האדום.
יושבים באולפנים עיתונאים, ופרשנים מטעם עצמם, שאין להם שמץ של מושג מהו הצלב האדום, מה תפקידו, מה בכוחו לעשות ומה לא, מה הם הכללים שעל פיו הוא פועל – ותוך שהם מקשקשים עצמם לדעת לא פוסקים ערב ערב מלהשמיץ את הצלב האדום ללא הרף על כך שהוא "לא ממלא את תפקידו", ומהווה רק "שירות הסעות", שכל אחד עם מונית יכול לעשות. הגדילו לעשות אלה שברשתות החברתיות האשימו את הצלב האדום בכך שיש לו דם על הידיים.
לא קשה ללמוד על הצלב האדום, תפקידו ואופן פעולתו, אבל יותר קל ונעים שבת אחים באולפן ולטנף ביחד.

המשך…

Read Full Post »

חוק שליט והבהרת רייכמן. שתי הערות

Posted in זכויות אדם, חוק ואתיקה, tagged , , , , , , on 24 במאי 2010| 31 Comments »

תנאי כליאה כאמצעי לחץ

‘חוק שליט’ – הכוונה להחמיר את תנאי הכליאה של אסירי החמאס כדי ללחוץ על ארגונם לשחרר את שליט או למצער להעניק לו תנאי כליאה הולמים  – אושר בוועדת השרים לענייני חקיקה. חסר לי מידע בשאלה האם מדובר במי שהורשעו בעבירות או בעצירים מינהליים. כך או כך, ברור שאסור לנקוט בצעדים שהם כשלעצמם לא חוקיים. למשל, לו היו אסירים אלה שבויי מלחמה, אסור היה לפגוע בתנאים המובטחים להם באמנת ג’נבה השלישית רק כי הצד השני פוגע בשבויי המלחמה שלי. החובות שמטיל המשפט ההומניטרי מבחינה זאת אינן הדדיות. כדאי להזכיר בהקשר זה שגלעד שליט איננו שבוי מלחמה משום שמעמד כזה ניתן רק בסכסוך מזוין בינלאומי.

המשך…

Read Full Post »

בחירה טראגית

Posted in זכויות אדם, tagged , , on 27 באוגוסט 2003|

לבי עם תמי ארד, אשר קובעת כי עסקה עם החיזבאללה כעת משמעה ויתור על רון ארד. ישראל, ככל מדינה, חייבת לעשות את מרב המאמצים על-מנת לדאוג למי שהיא שלחה להילחם עבורה, גם אם המלחמה עצמה היתה לא צודקת. האם עליה לעשות "הכול"? מדינה דמוקרטית אף פעם איננה רשאית לעשות "הכול", מפני שאת טווח הפעולות המורשה שלה מגבילים כמה ערכי יסוד, המתבטאים, בין השאר, בזכויות אדם בסיסיות.

אסור לה, למשל, לחטוף אנשים כדי שישמשו לבני-ערובה. זהו איסור מוסרי, על התייחסות אל אדם כאל כלי, שיש לו גם ניסוח משפטי מוחלט. המשפט ההומניטרי הבינלאומי (המכוון את פעולותיהן של מדינות בעת מלחמה), אוסר ללא סייגים על נטילת בני-ערובה.*

בן ערובה באירן. הלסדום היינו, הלעמורה נדמינו?

ישראל חטפה בזמנו 21 בני-ערובה לבנוניים. לא ידענו על זה. הם הוחזקו בסודיות מוחלטת במשך למעלה מ-10 שנים, על-מנת לשמש "קלפי מיקוח" במשא-ומתן עם החיזבאללה. לאחר מכן זה נחשף, אושר פעם אחת בבג"ץ בהחלטה מחפירה (של שופטי הרוב ברק וקדמי מול דעתה החולקת של דורנר), ולאחר-מכן נאסר בבג"ץ נוסף, שבו הפך אהרון ברק את החלטתו הקודמת וקבע כי אין להחזיק בני-אדם כקלפי מיקוח. בינתיים שוחררו רובם של העצורים, שחלקם פשוט היו דרך מקרה במקום עת צה"ל פשט עליו. אחד מהם נהפך לקטטוני במשך שנות המעצר הארוכות. נותרו דיראני ועובייד, שמשך זמן הוחזקו במתקן 1391 הידוע לשמצה, והכנסת הכשירה את החזקתם ע"י חוק לוחמים בלתי-חוקיים. (חוק לא רק פסול אלא גם מיותר, שכן אותם עצמם התיר בית המשפט להוסיף ולהחזיק כעצירים מינהליים).

יש הרואים באיסורים הללו, המוטלים על משטרים שמבקשים להיקרא דמוקרטיים, חולשה שאיננה מאפשרת להם להתגונן. אני סבורה כי זהו סוד חוסנה של הדמוקרטיה. התפרקות מה"נשק" המוסרי הזה משמעו, למעשה, אימוץ שיטות הפעולה של אויביה.

אבל כעת עומדת על הפרק השאלה לא רק האם להוסיף ולהחזיק בדיראני ובעובייד, אלא גם האם להחזיק את שאר הנעדרים בלבנון (שלפחות לגבי אחד מהם יש מידע מבוסס שהוא בחיים) כבני-ערובה למידע אודות רון ארד. אינני מקנאת במי שצריך לקבל את ההחלטה. דילמה מוסרית, על-פי הגדרתו של דני סטטמן,** היא סיטואציה שבה מה שלא תעשה יהיה רע מבחינה מוסרית, או במובן רחב יותר, שלפחות אחת מן האופציות הניצבות בפניך היא רע מוסרי. זה לא אומר שאין לה פתרונות רעים יותר ורעים פחות. להפוך גם את מי שעדיין חי לקלף מיקוח תמורת מידע על מי שהסיכויים שהוא עדיין בחיים פחות מקלושים, נראה לי כפתרון הפחות מוסרי.

* – סעיף 3.1b לאמנת ז'נווה הרביעית
** – סטטמן, דניאל. דילמות מוסריות. ירושלים: מאגנס, תשנ"א

Read Full Post »