Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘זכויות אדם’ Category

בצלםעצוב היה לקרוא את הכתבה על מה שקורה ב'בצלם'. ארגון זכויות אדם שאיבד את דרכו.
עוד ארגון, שכן הוא לא הראשון ולמרבה הצער כנראה גם לא האחרון.        

בזמן מלחמה זה מתחדד, אבל מנסיוני הדברים נמצאים שם כל הזמן: אנשים נכנסים לארגון זכויות אדם ולא רק מצפים שהוא יבטא את עמדותיהם הפוליטיות בכל דבר ועניין, אלא מכפיפים את פעולתו לאג'נדה הפוליטית שלהם. במקרה הרע מתוך אי-הבנה מהן זכויות אדם ובמקרה הרע יותר מתוך כוונה.

המשך…

Read Full Post »

ICRC logoהספורט הלאומי בישראל לאחרונה הוא לטנף על הצלב האדום.
יושבים באולפנים עיתונאים, ופרשנים מטעם עצמם, שאין להם שמץ של מושג מהו הצלב האדום, מה תפקידו, מה בכוחו לעשות ומה לא, מה הם הכללים שעל פיו הוא פועל – ותוך שהם מקשקשים עצמם לדעת לא פוסקים ערב ערב מלהשמיץ את הצלב האדום ללא הרף על כך שהוא "לא ממלא את תפקידו", ומהווה רק "שירות הסעות", שכל אחד עם מונית יכול לעשות. הגדילו לעשות אלה שברשתות החברתיות האשימו את הצלב האדום בכך שיש לו דם על הידיים.
לא קשה ללמוד על הצלב האדום, תפקידו ואופן פעולתו, אבל יותר קל ונעים שבת אחים באולפן ולטנף ביחד.

המשך…

Read Full Post »

במוסף גלריה של הארץ בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה על אורי גרשט, אמן ישראלי שחי בלונדון שנים רבות, ותיאר את המצוקה שלו מול המוסר הכפול של המילייה שלו. אבל את עיני צד המשפט שבו אמר "במשך 35 השנים שבהן אני חי בלונדון לא חוויתי ולו פעם אחת התנהגות שאני יכול לזהות בה אנטישמיות. ביקורת על ישראל אני שומע לעתים תכופות, אבל בעיקר אני חווה כאן בלונדון קבלה ופתיחות גדולה מאד".
ולו פעם אחת.

המשך…

Read Full Post »

התמונות של הנעדרים הרבים שמפרסמות בימים האחרונים המשפחות אכולות הדאגה, בתחינה נואשת לשביב מידע על יקיריהם – מרסקות ושוברות את הלב.

נר זיכרוןהן מזכירות לי את שראיתי בלונדון אחרי ה-7.7.
שם היכה בי החיזיון מכמיר הלב של תמונות הנעדרים התלויות על גדרות תחנות יוסטון וקינג’ס קרוס, מלוות בבקשה להתקשר אם מישהו ראה, שמע, יודע.

תרגמתי אז קינה שנשאה אם על בנה הנעדר. זעקתה של אם על כל הקורבנות. אני מביאה אותה כאן שוב, בתפילה נואשת למציאתם בחיים של הנעדרים ולחזרתם בשלום של כל החטופים:

קינה של אם

Read Full Post »

אתמול הלך לעולמו תומאס בורגנתל, ניצול שואה ממחנות אושוויץ (לשם הגיע בן 10 וצעד במצעד המוות) וזקסנהאוזן, שהיה למשפטן בינלאומי של זכויות אדם, חבר בוועדת האו”ם לזכויות אדם, שופט בבית המשפט הכלל-אמריקאי לזכויות אדם (האמריקני הראשון שנבחר לכהן בו), ובשיא הקריירה שלו שופט ואב בית הדין של בית הדין הבינלאומי (ICJ).
למרות הזוועות שעבר, בורגנתל מעולם לא הפסיק להאמין באנושות.

כתבתי עליו בהקשרים שונים בבלוג.
בין השאר לגבי הכחשת שואה וחופש הביטוי – בורגנתל פסל את עצמו כחבר הוועדה לזכויות אדם מלדון במקרה של מכחיש השואה פוריסון.
ולגבי חוות הדעת המייעצת שנתן ה-ICJ בנושא חומת ההפרדה, שבה בורגנתל החזיק בדעת מיעוט כשקבע שלמרות שיש לבית הדין סמכות לא יהיה זה נכון להפעיל אותה במקרה זה ולהיכנס לדיון. לדעתו לא היה בפני בית הדין הבסיס העובדתי המספיק כדי להגיע להחלטה, מה שמחליש את הכרעתו הגורפת של בית הדין לגופו של עניין. זאת הסיבה שהוא התנגד לקביעותיו של בית הדין גם לגופו של עניין ולא רק בשאלת הסמכות.

אבל הרשימה בבלוג שממצה ביותר את דמותו כאדם וכמשפטן היא בעיני מאושוויץ להאג – ימי התום של תומאס בורגנתל, שבה כתבתי על הממואר הנהדר שלו A Lucky Child. בחרתי לסיים אותה בהצהרת הפסילה שלו במקרה של פוריסון, שבה לדעתי השתלבו באופן סופי והניצח ביותר עברו והקריירה המקצועית שלו.

יהי זכרו ברוך.

מאושוויץ להאג – ימי התום של תומס בורגנתל
הכחשת שואה וחופש הביטוי

האג – כמה הערות

Read Full Post »

specolulmכתבה ב'הארץ' מספרת על  התופעה שבה גינקולוגים וקופות חולים מאיימים על פציינטיות בתביעות השתקה בשל כך ששיתפו את מה שעברו אצל רופאים אלו בקבוצות דוגמת 'המלצות ואזהרות על גינקולוגיות.ים' (גילוי נאות: אני חברה בקבוצה). גם מנהלות הקבוצות זוכות לאיומים בתביעות. זאת כתבה חשובה וכדאי לקרוא את כולה. אני רוצה להתרכז דווקא בתגובות של הממסד הרפואי שמובאות בסופה.

המשך…

Read Full Post »

קופת חולים מכבי נתנה גישה מלאה לרופאים בקהילה – רופאי משפחה, ילדים, התפתחות הילד, גריאטריה וגינקולוגיה – לרשומות הפסיכיאטריות של מטופלים. גישה לרישומי התרופות היתה להם גם עד כה, אך מעכשיו, כך על פי הדיווח, “תינתן להם גם גישה למידע אישי רחב יותר, הכולל את סיבת ההפניה למערך בריאות הנפש, סיכום של כל ביקור, ממצאי המפגש ואבחנות. המידע כולל גם אנמנזה מפורטת, כלומר את סיפור הרקע של קורות חיי המטופל, המחלה ותסמיניה.” נראה ששאר הקופות בעקבות מכבי.
מידע רפואי בכלל נחשב למידע אישי רגיש, אבל מידע פסיכיאטרי (כמו גם מידע גינקולוגי דוגמת הפלות) נחשב למידע רפואי רגיש במיוחד.
מה הבעיה עם המהלך שעשתה מכבי? ובכן, יש כמה בעיות:

המשך…

Read Full Post »

חוק זכויות החולה מדגים שאין די בעיגון פורמלי של זכויות בחקיקה. יש צורך בחינוך לזכויות אדם כדי להגן עליהן ביעילות.

pexels-pixabay-236380זה הנושא שבחרתי לכתוב עליו כשהוזמנתי לכתוב רשימה לבלוג חדש – שיח.זכויות@מינרבה – הבלוג האקדמי הראשון לזכויות אדם, של מרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית.

מוזמנים לקרוא בקישור כאן את הרשימה.

Read Full Post »

הכתבה המחרידה הזאת קשה לקריאה.  הנה רק הפתיח שלה:

סטודנטיות שצפו בניתוח הוזמנו לנצל מצב שבו אישה מטופלת מורדמת כדי לתרגל מישוש שדיים על מנת לגלות גושים. במקרה אחר דיווחו סטודנטיות בשנה ה', בסבב גינקולוגיה, כי רופא בכיר נעמד מול רגליה המפושקות של חולה מורדמת ונע קדימה ואחורה כאילו הוא מקיים עימה יחסי מין, לקול צחוקם של המתמחה והאחיות שנכחו בחדר. לא פעם הצוות הטיפולי בחדר הניתוח – אחים, אחיות, רופאים ורופאות – נוקטים שפה מינית גסה ומבזה כדי לתאר איברים בגוף המנותחת או המנותח. זה יכול לכלול התייחסויות כמו "איזה כלי גדול יש לו", "תחת של קרדשיאן", "תספורת יפה" (בהתייחסות לשיער הערווה), הערות על צורתו של איבר המין הנשי בניתוחים גינקולוגיים, הערות כלליות על המראה של החולה כגון "איזה נקבה דוחה ומכוערת".

עברתי 5 ניתוחים. המחשבה שבזמן שהייתי מורדמת להוצאת גידול סרטני סטודנטיות/ים התאמנו עלי בבדיקת שד (ללא הסכמתי – עבירה פלילית!), ובזמן שנאבקתי על חיי בניתוח חירום הרופאים ועוזריהם העבירו דאחקות של "בדיחות" פוגעניות ואמירות מבזות על צורת איברי, ואולי גרוע מזה – גורמת לי לרעוד מזעם ואימה.
אני איבדתי כל אמון במערכת הרפואית.

כבר לפני שנים רבות שמעתי מאחות חדר ניתוח (ועוד בבי”ח פרטי) על הבדיחות הפוגעניות על החולים שמתעופפות בחדר הניתוח, ועל רופא אחד שכל המנותחים הגברים שלו היו מוצאים מחדר הניתוח עם בלון קשור סביב איבר המין שלהם. איזה צחוק! הורס!!
וכולם שתקו. לא נמצא צדיק אחד בסדום הזאת שיגיד: נא להפסיק את הדיבור הפוגעני הזה, את ההטרדות המיניות ואת המעשים המגונים, במקום שבו חולות וחולים הם חסרי הישע וחסרי האונים ביותר. מורדמים. לא נמצאה צדיקה אחת בסדום הזאת שתתלונן על מה שהיא היתה עדה לו. 

רופאות ואחיות שעמדו מן הצד ושתקו מול ההתנהגות הזאת שהתרחשה בנוכחותן, או צחקו מה”בדיחות” על חולות – אל תתפלאו שאחר-כך גם אתן מוטרדות על ידי רופאים! רופאים ורופאות (בוודאי בכירים) שמחר לא משמיעים קול בפומבי ועושים מעשה כדי לעצור את מה שמתואר שקורה בחדרי ניתוח לחולות (וחולים) מורדמות – אתם שותפים לפשע!! ככה פשוט.

Read Full Post »

Oscarהתגובות הראויות לתקרית האלימה בטקס האוסקר, שבה חבט ויל סמית במנחה כריס רוק לעיני הצופים הנדהמים ברחבי העולם – הגיעו באיחור. האקדמיה לקולנוע גינתה באיחור, ויל סמית התנצל באיחור, ופרש באיחור מהאקדמיה. בזמן אמת הריע הקהל באולם לסמית כשקיבל זמן מה אחרי זה את האוסקר. תגובה נחרצת על-אתר לאלימות שלו לא היתה (אף כי על-פי הדיווח סמית התבקש לעזוב וסירב). אולי כי התדהמה משתקת לעיתים, אולי כי חלק מהצופים לא היו בטוחים שלא מדובר בארוע מבוים, אולי מחשש להסלמה, ואולי מאינטרסים כלכליים כאלה או אחרים. כך או כך, ניהול נכון של הסיטואציה לא היה שם.
אבל מה שמעניין יותר, בעיני, היו התגובות האמביוולנטיות הרבות לארוע הזה, שחלקן לא רק גילו הבנה לאלימות של סמית אלא אף הצדיקו אותה כתגובה נאותה לבדיחה של רוק. מה פשר הבלבול הזה? אני רוצה להצביע על שני מאפיינים שיכולים להצביע על כיוונים אפשריים של תשובה מדוע הארוע הזה תעתע ברבים.

המשך…

Read Full Post »

Older Posts »