קרוא וכתוב

כתבתי כבר פעמיים על הקושי האתי שמולו ניצבות גאולה אבן ורשות השידור. בפוסט שני גוונים של אפור (מתי גילוי נאות אינו מספיק), שנכתב אחרי שהיא נאלצה לעשות גילוי נאות בשידור חי על הקשר העז והאישי שלה, במילותיה, עם גדעון סער. ולפני כן בפוסט בשביל זה יש כללים, שהתייחס לתגובה הלא מספקת של רשות השידור בתחילת הפרשה, כשמדובר היה בהגשת משדר הבחירות על-ידי אבן. ולכך שבדיוק בשביל מקרים כאלה יש כללי אתיקה ואין זה נכון "לסמוך" (על אבן) או "לחכות" שתתעורר בעיה.

בינתיים הקשר העז והאישי מוסד (מזל טוב), בברכתו של רב הכותל ושל "נציג ידיעות אחרונות" (שהסתבך שם באמירה ספק מאיימת ספק הומוריסטית, שבתחילה הכחיש ואחר כך נאלץ להתמודד עם תיעוד של חלק מהדברים); בחתונת הון-שלטון-עיתון-מיקרופון כפי שהכתיר אותה הארץ, שנערכה בביתו הפרטי של היועץ ואיש העסקים טל זילברשטיין (הזכור בין היתר מפרשת העמותות הפרטיות של ברק).  אלה שסברו קודם שאין בעיה, כי הרי מדובר בדברים ידועים וגלויים לצופים, להבדיל מכל מיני קשרים ואינטרסים מתחת לשולחן, כנראה יחשבו עכשיו שעוד פחות יש בעיה. ככלות הכול, מה יותר ידוע וגלוי מחתונה כדת משה וישראל ומסטטוס ששונה רשמית, הא, במשרד הפנים? ובכן, הפוך גוטה. כמו שהבעיות רק החלו עם משדר הבחירות, כפי שכתבתי בפוסט השני, עכשיו הן כבר נערמות לפתחה של רשות השידור באופן שאי אפשר להתעלם ממנו. למעשה גם רשות השידור לא מתעלמת מכך: גאולה אבן זומנה לדיון בנושא בוועדת האתיקה, כך עולה מדברי האומבודסמן ברשות.

הבעיות נערמות משום שגאולה אבן מנועה כעת מלטפל תקשורתית לא רק במשרד הפנים שבראשו עומד אחד גדעון סער, אלא בענייני הממשלה כולה שהוא חבר בה; בשרים שהם עמיתיו לעבודה; ובראש הממשלה, שעתידו הפוליטי של סער תלוי בו כרגע במידה רבה. לא רק כי היא תיפגש איתם בנסיבות חברתיות כאשתו של שר הפנים, אלא כי כל טיפול תקשורתי שלה בעמיתיו ובבוס שלו יחסה בצל הקשר הזוגי שלה ו"יוכתם" על ידו בעיני ציבור הצופים. אבן איננה רק "קריינית" אלא מגישה ומראיינת והיא לא תוכל להמשיך לעסוק בענייני אקטואליה ופוליטיקה. גם לא ביריביו של סער באופוזיציה. יתכן שתוכל לעשות הסבה לתחומים אחרים (וגם בהם יהיה עליה להימנע מטיפול בממשלה). קביעה זאת איננה באה להטיל ספק ביושרתה, אלא להבטיח מניעת חשש לניגוד עניינים, שהיא הדרישה האתית הרלוונטית. כלשון סעיף 15 לתקנון האתיקה של העיתונות: " לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר". ובעניינים אתיים גם מראית העין חשובה. הגילוי הנאות אינו מספיק משום שמטרתה של האתיקה העיתונאית בהקשר זה איננה רק להציג באופן גלוי את האינטרסים הפועלים. מטרתה קודם כל למנוע ניגוד עניינים. ואפילו יותר מכך: חשש לניגוד עניינים. לכן גילוי נאות נועד לתחומים אפורים שיכולים להעלות סימן שאלה, כדי ליידע את הקוראים או הצופים. הוא בשום פנים איננו תחליף למניעת ניגוד עניינים ולא ממרק אותו.
אפשר לדמיין את אבן עוסקת בעניינים פוליטיים בטלוויזיה כשמתחתיה מופיעה כתובית ‘המראיינת היא אשתו של שר הפנים’, כדי להבין עד כמה “גילוי נאות” איננו נאות כאן ואיננו פתרון לבעייתיות.
העובדה שיש בישראל עיתונאים המתחככים באופן אישי בפוליטיקאים (או באנשי עסקים) באופן שאינו גלוי לציבור דורשת אף היא חשיפה וטיפול אך איננה מייתרת את הרלוונטיות של הדרישה במקרה זה. ‘קוזי פאן טוטי’ אינו טיעון תקף בהקשר האתי.

בפוסט הקודם כבר התייחסתי לטענה שאבן משלמת את המחיר כי היא אשה. ראשית, אם הזוג אבן-סער יחליט בהתייעצות פנימית שסער הוא זה שצריך לפרוש מתפקידו ומפוליטיקה בשל הקשר הזוגי – אני ממש לא אזיל דמעה. אבל מבחינה אתית, אין שום איסור על פוליטיקאי להיות בקשר עם עיתונאי/ת. למעשה, קשר עם התקשורת הוא חלק מעבודתו. (גם אם לא כל דבר יוּתר לו מהצד המקצועי שלו בקשר כזה. נניח הדלפות). מי שמוטלים עליהם איסורים אתיים בהקשר זה הם העיתונאים, משום שהם שחבים בחובת דיווח הוגן לציבור ובדרישות אתיות אחרות. והדבר היה נכון גם לולא היתה אבן עובדת בערוץ ציבורי, ששר בממשלה ממונה על יישום החוק הנוגע לו. אתיקה מקצועית תמיד כובלת את ידי העוסקים במקצוע שהיא מסדירה על-מנת להבטיח את ערכי העיסוק. והאתיקה העיתונאית אינה יוצאת מכלל זה. בקרוב, יש לקוות, יאומצו רשמית כללי האתיקה גם לשרים…

הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלו מספר תרומות לבלוג, ביניהן תרומה גדולה. ברצוני להודות לתורמים/ות.