Feeds:
רשומות
תגובות

האמנות מנצחת את המוות

לפעמים אני חושבת על המקריות שבה אנחנו מכירים אנשים מסוימים פשוט כי אנחנו חיים באותו זמן. לו היינו חיים בתקופה אחרת לא היינו מכירים אותם. ומכירים אחרים.

ואז אני חושבת על האופן שבו הספרות מזמנת לנו היכרות עם סופרים בני תקופות אחרות. שמתו מזמן (או פחות מזמן). נכון, לא נוכל לקרוא את הספרים שיראו אור אחרי שנמות. כמה חבל!… זה לא הולך לשני הכיוונים. אבל אנחנו כן יכולים לקרוא את הספרים שהתפרסמו הרבה לפני שנולדנו (רק תלוי כמה זמן יש לנו). זה כמובן מאפיין אמנות בכלל. אבל אני מדברת על ספרות כי היא קרובה ללבי במיוחד.

חשבתי על זה שוב היום, כשסיימתי לקרוא את קובץ הסיפורים (עב הכרס) של לוסיה ברלין “המדריך לעוזרות הבית”. אפשר לומר המון על ברלין ועל הכתיבה המדויקת והמחשמלת שלה. אבל עדיף פשוט (לרוץ) לקרוא. אסתפק בכך שמדובר מבחינתי בתגלית בסדר גודל של ריימונד קארבר. לא פחות. וזה שאני יכולה להכיר סופרת כמו לוסיה ברלין 14 שנים לאחר מותה, ולהתוודע אל יצירתה – זה ניצחון קטן על המוות.

לוסיה ברלין, המדריך לעוזרות הבית – סיפורים נבחרים. עורך: סטיבן אמרסון. פתח דבר מאת לידיה דייוויס. מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי. הוצאת אסיה, 2018, 589 עמ’.  

רופאים: תזדהו!

פוסט אשפוז
אפשר גם אחרת, יש אפילו מה לאכול, אבל רופאים צריכים להזדהות בפני החולה.

הפעם שהיתי במחלקה השנייה (לקודמת לא הייתי חוזרת בעד כל הון שבעולם), והטיפול היה בהחלט שונה. כידוע, מי שקובע את רוח המחלקה הוא המנהל שלה. (ובמרפאה: הרופא. זאת הסיבה שהמרפאה המקומית נראית כפי שהיא נראית. ולא לטובה אם מישהו לא הבין). אז אפשר גם אחרת.

המשך »

בממלכת החולים

בשנים האחרונות הדרכון של ממלכת החולים לא מאופסן במגירה. הוא כל הזמן בתוקף, ונוכחותו מורגשת בכל יום. אבל יש זמנים שבהם הוא משתלט ודוחק לחלוטין את הדרכון הבריא. כשאת שבה ו"מפעילה" את האזרחות האחרת שלך, של ממלכת החולים – עוד לפני שאת מופשטת מבגדייך (כדי להקל על הדה-הומניזציה שתעברי), את מופשטת מהפרטיות שלך ומכבודך.

המשך »

אני אוהבת את חנוכה כי זה חג של אור וחום. בחוץ ובפנים. כי לרבים מאתנו יש נטייה לראות את החשכה מסביב, וזה חג שמזכיר לנו כבר מנר ראשון שלא צריך הרבה כדי לסלק את האפלה. רק להדליק נר. אפילו אחד. והאור הולך וגובר.

לא, זה לא שאין יותר חשכה אחר-כך, זאת התזכורת שמוטב להדליק נר מאשר לקונן על החושך. לעשות מעשה, לנקוט פעולה אקטיבית.

שביתת הנשים המתוכננת ליום שלישי הקרוב היא הדלקת נר גדול. על כל הפונקציות שלו: נר כדי לזכור (את כל קורבנות האלימות); נר של תקווה (למציאות אחרת ולחברה טובה יותר); נר של ריכוז אנרגיה (שמתווה פעולה נכונה). ובעיקר, נר שמזכיר לנו שאם לא נדליק אור – נישאר בחושך.

זאת שביתת נשים. שכל גבר הגון צריך להזדהות איתה. כי אלימות נגד נשים איננה עניין של נשים. אל תשבו מנגד. אל תניחו לחשכה להשתלט. הצטרפו לאור.

אשה שובתת

עוד בנושא: יום האלימות, יום הנתינה

יום האלימות, יום הנתינה

ב-25.11 צוין, כמדי שנה, יום המאבק באלימות כלפי נשים. למחרת פורסם על שני מקרי רצח של קטינות. סילבנה צגאיי בת ה-13 הוכתה למוות בדרום ת”א, כנראה בידי בן זוגה לשעבר של אמה. גופתה של יארא איוב בת ה-16 מג’יש התגלתה בפח אשפה. בכך מגיע מספר הנשים שנרצחו השנה ל-24.
יום מאבק באלימות כלפי נשים יש אחד. אלימות נגד נשים – כל יום.

המשך »

ערב השקה לספרי החדש

ערב לכבוד צאת ספרי זכויות אדם: מבוא תאורטי יתקיים ביום חמישי 15.11.18 בשעה 18:00 בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (קישור להזמנה).

בהשתתפות: פרופ’ רות גביזון, ד”ר יופי תירוש, ופרופ’ מיכאל בירנהק.

אשמח לראותכם!

ניתן לרכוש את הספר בחנויות הספרים או ישירות באתר ההוצאה.

ערב השקה כתמונה

ספר חדש – והפעם שלי!

Daniel Mendelsohn, An Odyssey: A Father, a Son, and an Epic. Alfred A. Knopf, 2017, 322 pp. (Kindle edition).

odyssey mendelshon

שבחים רבים הרעפתי על ספרו של דניאל מנדלסון ‘האבודים – שישה מתוך שישה מיליון’ בביקורת שכתבתי עליו לפני עשור. למעשה, סיימתי אותה בקביעה: "זוהי הצלחה ספרותית נדירה. אני מרשה לעצמי לומר ש'האבודים' הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי בעשור האחרון, אם לא למעלה מכך". ל’אודיסאה של אב ובן’ כפי שאקרא בקיצור ל-An Odyssey: A Father, A Son, and an Epic, ניגשתי אפוא בציפייה, סקרנות והשתוקקות.

המשך »