השתיקות של גברת ויק מאת צ'ל וסטו. תרגמה משוודית והוסיפה אחרית דבר: רות שפירא. אחוזת בית, 2023, 399 עמ'.
'השתיקות של גברת ויק' הוא ספר רב-שכבתי, שיכול להיקרא כרומן, כסוג מסוים של מותחן פסיכולוגי, וכספר פוליטי. השכבה המשמעותית והמעניינת ביותר היא האחרונה. ההיסטוריה הפוליטית של פינלנד עומדת לא רק ברקע הספר אלא יש לה תפקיד חשוב בהתפתחות העלילה, הבנתה ופיענוחה.
השנה היא 1938. 20 שנים לאחר מלחמת האזרחים הפינית שפרצה עם סיום מלחמת העולם הראשונה, ומוראותיה מהדהדים בספר בדמותה של גיבורתו הטראומטית, שמתקבלת לעבודה כמנהלת משרד של עורך-דין שהוא דיפלומט בעברו. "קרוב לארבעים אלף פינים – רובם ‘אדומים’ – נרצחו, הוצאו להורג, גוועו ברעב, נכלאו במחנות ריכוז של ‘הלבנים’ ועברו התעללויות וזוועות מכל הסוגים", כותבת רות שפירא באחרית הדבר לספר שמאירה את השסעים בחברה הפינית, בעיקר הפער המעמדי בין דוברי השוודית לבין דוברי הפינית. "בחברה הפינית הצעירה נפער פצע שלא נרפא ולא נשכח". אבל הצל השחור של העבר מקבל משמעות נוספת בצל המאורעות שעתידים לקרות, שאנו כקוראים יודעים עליהם לאחר מעשה; שהרי העלילה מתרחשת ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבה עמדה פינלנד לצד גרמניה הנאצית, מול האויב הרוסי המשותף.
עם שהעלילה נפרשת, מתחוור מקרעי הזכרונות שלה שדברים איומים קרו לגברת ויק במלחמת האזרחים 20 שנים קודם לכן. זה ברור גם מסוג הפיצול שהיא סובלת ממנו בין שלוש דמויות (על אף שהיבט זה לא מעובד דיו בספר), פיצול שהוא תוצאה מוכרת של טראומה קשה. הבוס שלה מקיים בקביעות עם חבורת ידידיו מפגשים של "מועדון יום רביעי", שבהם הם שותים ומחליפים דעות בענייני היום. מפגשים שבנקודת זמן היסטורית זאת מאוימים מהשקפות העולם השונות של חבריו, שעם גלישתם של חלקם לאנטישמיות והיקסמות מהיטלר, נהפכות למקוטבות. באחד המפגשים האלה שבו מתבקשת גברת ויק לעזור שכן הוא מתקיים במשרד, היא מזהה קול מוכר מן העבר, שמקפיא אותה. בעל הקול, לעומת זאת, לא מזהה אותה. כנאמר: "הרובה לא זוכר –המטרה לא שוכחת". המפגש איתו יהיה מה שיגלגל את העלילה באופן דרמטי ובלתי-נמנע לקראת סופה הטראגי והצפוי מראש.
אחרית הדבר המאלפת של המתרגמת רות שפירא שופכת אור על ההיסטוריה הפוליטית של פינלנד, שלא רק שעומדת ברקע הספר אלא מהווה כוח פעיל בעלילתו. כדאי לקרוא גם על משמעות שם הספר במקור, שמעניקה לו שכבה נוספת של משמעות.
אפשר לקרוא בספר כרומן מרתק, ואפשר גם להרהר על כך שגם אומות עם היסטוריה מדממת, שעבר שחור מעיב עליהן, יכולות להיהפך עם השנים למדינות רווחה מפותחות ושלוות. אולי גם זה סוג של נחמה בימים אלה.
Kjell Westö, Hägring 38.
כתיבת תגובה עניינית ומכבדת