קרוא וכתוב

בשנים האחרונות אנו עדים להתגברותה של מגמה שאפשר לכנותה חקיקת יתר. למגמה זו שני חסרונות עיקריים: ראשית, היא מעוותת את האופן שבו מן הראוי שתתנהל חברה מאורגנת, שגם אם אינה יכולה לחיות ללא חוקים, הרי אין זה רצוי שאת כל תחומי פעילותה, ובעיקר את כל תחומי היחסים שבין החברים בה, יסדירו חוקים שסנקציות בצדם. שנית, נוצר חוסר איזון בין העובדה שחלק כה גדול מהחיים החברתיים מוסדרים – באמצעות חוקים, לבין העדר האכיפה שלהם. בנוסף לחסר העיקרי של המערכת המשפטית הישראלית העובדה שזכויות האדם אינן מעוגנות בה בחוקה או בשטר זכויות – הרי רוב העיוותים הנוכחיים בחברה הישראלית אינם נובעים מהעדר חוקים מתאימים, אלא מכך שהחוקים הקיימים אינם נאכפים.

חוק הוא רכיב הכרחי לתפקודה של חברה מאורגנת. הוא מסדיר את היחסים בעיקריים בין אדם לחברו ובין אדם לשלטון. הוא מחליף את כוח הזרוע ביישוב סכסוכים, ומכיוון שהוא מפקיע מבני האדם את כוח הזרוע פגיעה בהם נהפכת לעניינה של המדינה, באמצעות חוק העונשין: כאשר מתבצעת עבירה פלילית המדינה היא התובעת, לא האדם הפרטי שנפגע. חוקים אינם רק בבואה של החברה, המשקפת את הנורמות הנהוגות בה אלא גם קובעים חלק מהנורמות הללו.

אך דווקא בשל כך אל להם לחוקים לפלוש לכל מערכות חיינו. יש חשיבות מרובה לכך, שלצד החברה המדינית תתקיים חברה אזרחית; שחלק מן היחסים בין אדם לחברו יושתתו על רצון טוב ומעלות האופי, ואת אלה אין מטפחים באמצעות ענישה. גם אם המדינה מחויבת לא רק להבטחת שלומם של אזרחיה, אלא גם לרווחתם ולאיכות חייהם, הרי אין היא יכולה לצוות על רגישות לזולת, אמפתיה וחמלה. חוקים אינם יכולים להחליף חינוך. לא סתם נמנעות מדינות רבות מלחוקק את מה שמכונה "חוקי השומרוני הטוב": חוקים האוכפים עזרה הדדית.

בחודשי פעילותה הספורים של הכנסת הנוכחית, עד אמצע אוקטובר, הונחו על שולחן הכנסת ‏750 הצעות חוק פרטיות. בכנסת הקודמת הונחו ‏2,703 הצעות כאלה דומה, כי פעלתנותם של חברי הכנסת בתחום החקיקה נובעת מן הרצון לתפוס כותרת, אך גם מאי הבנה של תפקידם. אמת, הכנסת היא הרשות המחוקקת, אך המלה "פרלמנט" גזורה מן המלה parler: לדבר. הכנסת אינה רק מקום שבו נחקקים חוקים, אלא גם מקום שבו מתנהל חלק נכבד של הדיון הציבורי. והעלאת נושאים על סדר היום הציבורי אינה פחות חשובה מחקיקת חוקים, שהאינפלציה שלהם בעייתית.

עיגון משפטי הוא אולי הדרך היעילה ביותר להבטיח זכויות אדם, אך הן אינן מתמצות בחוק והוא גם לא מההוה את מקורן לו כך היה, היתה מערכת משפטית יכולה גם להפקיע את זכויות האדם. זכויות אלה מוקנות לאדם מתוקף טבעו האנושי, לא מתוקף קיומה של חברה אנושית. עליה מוטלת רק החובה לקיימן, מתוך ההנחה שהאדם עומד במרכזה. כאשר לזכויות האדם אין מעמד חוקתי כתוב אפשר ביתר קלות לשלול אותן; אך עובדה זו אסור לה לגורם להיחפז בחקיקת חוקה.

דומה, כי לחוקה ראויה אפשר להגיע בשעה שמכוננים מדינה. ‏51 שנה לאחר מועד זה החברה הישראלית מצויה במחלוקת כה עזה על מהותם של ערכי יסוד, שכל חוקה מוסכמת תתפשר בהכרח על חלק מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, בנותנה לפשרה גושפנקה רשמית. אין טעם בחוקה, אם היא אינה חוקה ראויה. אין די בחקיקה: יש צורך בחקיקה ראויה ובאכיפתה, ובריסון עצמי בכל הנוגע לשאר היבטיה.

כל המאמרים