קרוא וכתוב

האירוע המרכזי בישראל ליום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, עצרת ותהלוכת מחאה שבסיומה תינשא תפילה ודרשה בנושא, תחת הסלוגן 'מגיע לך שאלימות לא תיגע בך', יתקיים בירושלים. למצוא עליו פרטים ברשת – ממש קשה.

שדולת הנשים, הארגון הפמיניסטי המרכזי בישראל כיום, הוא אחד הבודדים מבין ארגוני הנשים שיש לו אתר. חבל רק שהוא באנגלית – לא, בנות? רק אחרי חיפוש ממושך, מצאתי פסקה לקונית על הנושא, עם נתונים כלליים מאד, והישגים חקיקתיים מ 1991 (!). על פי אתר השדולה, ההערכה היא שבישראל יש 200,000 נשים מוכות.
יום המאבק לא מצוין כלל. פנייה לדוברת השדולה, אורית סוליציאנו, הניבה נתונים מפורטים לגבי 1997 (שאינם מופיעים באתר), מהם עולה כי בשנה זו פנו 10923 נשים ל-9 מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, 800 נשים נקלטו במקלטים לנשים מוכות, ו-20,057 תיקים נפתחו במשטרה בגין אלימות במשפחה. מינוס נוסף נרשם לשדולה, המכונה באנגלית Women Network – כלומר רשת – על היעדר קישורים לאתרים פמיניסטיים אחרים. איך יוצרים רשת בלי קישורים? לא מובן. אותה ביקורת מגיעה גם לאתר של NOW, ארגון הנשים הגדול בארצות הברית, שגם הוא לא מקשר לאתרים אחרים או מציין באופן מיוחד את התקרבותו של יום המאבק. אבל, המידע על נושא האלימות נגד נשים בולט שם הרבה יותר, ממש בדף הבית.

אתם זוכרים שראש הממשלה נרתם ממש באופן אישי למסע נגד אלימות כלפי נשים (זה שהסתיים בהישג העיקרי של מספר כל-ארצי לקו החם)? המועצה למעמד האשה, שבאופן רשמי שייכת למשרד ראש הממשלה, לא מופיעה כלל באתר שלו, ואי לכך גם לא יכולה לתת מידע על אלימות נגד נשים, או כל נושא אחר. היועצת לענייני מעמד האשה אפילו לא מופיעה בדף היועצים שלו.

למרות ההצהרה שזכויות נשים הן זכויות אדם (באנגלית זה נשמע יותר טוב), גם באתרים של ארגוני זכויות אדם התקשיתי למצוא מידע על יום המאבק, ועל הנושא בכלל. ב"רשת זכויות האדם" יש יומן עולמי, שמיידע על הפעילות בתחום זכויות האדם על-פי תאריך. היומן מציין את התאריכים 25.11-10.12 כ-16 ימי הפעילות נגד אלימות בין המינים (ג'נדרית, מגדרית בעברית), כחלק מהקמפיין העולמי לזכויות נשים.

בישראל יש לא מעט ארגונים פמיניסטיים, שעושים עבודה יפה במינימום משאבים. מספר האתרים הפמיניסטיים, לעומת זאת, מזערי. לא בדיוק מתאים לאידיאולוגיה של רשת נשים, שאמורה להוות תחליף לרשת הקשרים של ה- Old boys (שבזכותה הם מקבלים את כל הג'ובים, ככה אומרים). הקמת אתר, בינינו, לא דורשת השקעה גדולה. הוא לא מוכרח להיות הכי מתוחכם בעולם אבל יוכל לתת מידע מינימלי, כמו קו הטלפון החם לנפגעות אלימות, לפחות.

בעולם, כמובן, עושים הרבה יותר מזה. יש כמה אתרים מאד מרשימים שמציגים את בעיית האלימות ומנתחים אותה מכל הצדדים האפשריים. האתר "אין מקום בטוח" מאפשר, בין השאר, לגולשת לבדוק אם היא בסכנה. הוא מספק רשימת תכונות אופייניות לבן זוג אלים (כל אחד, וגם אחת, יוכל למצוא בעצמו כמה תכונות מהרשימה, לפחות מדי פעם), שאפשר לבדוק אם הן קיימות אצל בן הזוג. האתר גם מזכיר לנו שיש אלימות רגשית, פסיכולוגית ומינית לצד האלימות הגופנית.

האתר "כשהאהבה מכאיבה" מנפק טופס מקוון שיאפשר לאשה לרשום נקודות בעד ונגד לעזוב אותו, וגם הוא מפרט סימני אזהרה. הסכנה העיקרית לנשים נשקפת, ככל הנראה, דווקא מן הקרובים להן ביותר. כל האתרים, כמובן, מספקים את מלוא המידע על אפשרויות הסיוע שעומדות בפני מי שנזקקת לכך. ההתמקדות בנושא האלימות נגד נשים נוחה, יחסית. הרבה יותר קשה להיאבק על שכר שווה. על אלימות נגד נשים יש קונצנזוס, הרי אף אחד לא יגיד בקול רם שהוא בעד. התמקדות בנושא האלימות גם מחזקת, בעקיפין, את הסטריאוטיפ של נשים כקורבנות. אבל, ההתעלמות המקוונת מהנושא בעייתית ומדאיגה.

אפשר לחשוב על עוד כמה אפשרויות כדי לטפל בנושא ברשת, כמו פורום וירטואלי שיעמוד לרשות נשים שהן קורבנות האלימות. אחת הבעיות המרכזיות שלהן היא התלות וחוסר היכולת להתנתק מבן הזוג האלים. החלפת מידע ותמיכה, תוך שמירה על אנונימיות, הוא עניין שהרשת יכולה לתרום בו תרומה ייחודית. בינתיים נותר רק להזכיר לכן, הגולשות, לא לחכות אפילו דקה אחרי האגרוף הראשון.

וואלה! היום, 25.11.1998