קרוא וכתוב

"אין הבדל בין להיאנס לבין לחטוף הכשת נחש בקרסול – פרט לעובדה שאנשים שואלים אותך אם לבשת חצאית קצרה ובכלל למה הסתובבת בחוץ", כתבה מארג' פירסי לפני הרבה שנים. חשבנו, לתומנו, שהתקדמנו רבות מאז. הרחש מסביב ל'פרשת מרדכי' מעיד על כך כי לא יכולנו לטעות יותר. תקיפה מינית לכאורה מוצגת כ'הטרדה מינית', ולא סתם: הכותרת הזאת מאפשרת לבעלי האינטרס לשוב ולתקוף את החוק נגד הטרדה מינית כאילו הוא שם קץ לאפשרות החיזור בין המינים, ועונש במלוא חומרת הדין על מתן מחמאות.

עם השנים הוטמעה ההכרה בכך שהקורבנות חוששות להתלונן על תקיפה מינית, בין השאר בגלל התקיפה השנייה שהן עוברות בעת החקירה והמשפט. נשים רבות תיארו תחושה זאת כאונס שני. אבל כאשר מעורבים בפרשה אנשי ציבור ידועים, האונס הזה עובר גם לזירה הציבורית. מקורבים רומזים לעברה ה'מפוקפק' של הקורבן לכאורה; עיתונאים בכירים מאשימים אותה בכוונות לא טהורות, שאחרת מדוע הצטיידה בבדיקת פוליגרף ופנתה לפוליטיקאים? פרשיות העבר (לכאורה), שעלו עם הפומבי שניתן לתלונה שהוגשה נגד השר מרדכי, עוררו בין השאר את התגובה: 'מה הן נזכרו עכשיו'?, כאילו יש בשנים שעברו כדי לטהר את הסורחים. בפרשה קודמת, פרשת ניר גלילי, הופנתה ביקורת נוקבת כלפי המתלוננת על כך שנעזרה במשרד ליחסי ציבור על-מנת להביא את גרסתה. לא שמענו ביקורת דומה על השר שנעזר (על-חשבון מי?) במשרד כזה.

רבות נכתב על הבושה שאופפת נשים מוטרדות או מותקפות (הרי מאשימים אותן שהן הביאו זאת על עצמן בהתנהגותן); על תחושת חוסר-האונים של נערה צעירה, שטרם גיבשה לעצמה את האני מאמין האישי והנשי שלה, מול דרגות בכירות במערכת הייררכית; על הפחד שיתנקמו בה, שיוציאו דיבתה רעה ושיקעקעו את אמינותה. החוק נגד הטרדה מינית, כך נראה, הטרים את הנורמות החברתיות. אלו עדיין רואות בהערות סקסיסטיות אשר הופכות את סביבת העבודה לבלתי נסבלת (הדרגה 'הקלה' ביותר של הטרדה מינית) הכרח בל יגונה. וכאשר מוכפשות המתלוננות נגד אנשי ציבור מעל כל בימה, לא תועיל לנו החקיקה המתקדמת ביותר.

הפילוסופית מרתה נוסבאום כותבת בספרה 'צדק פואטי': "אם אינך יכול לדמות את סבלה של אשה מהטרדה מינית בעבודה, לא תוכל לחוש באופן אמיתי את הפגיעה כעוול חברתי רציני שהחוק צריך לתקן". ניתן להוסיף כי גם כאשר החוק קובע כי אכן צריך לתקן עוול זה, הוא יישאר כאות מתה כל עוד המעטפת החברתית של מערכת המשפט מוסיפה להתייחס לפגיעה זאת בבדיחות הדעת או בהאשמת הקורבן.

הטרדה מינית בעבודה אכן גורמת לסבל קשה. אך ההאשמות לכאורה שהופנו כלפי השר מרדכי אינן עוסקות רק בכך. מגע פיסי שלא בהסכמה נחשב לתקיפה מינית או למעשה מגונה, לא להטרדה מינית. על-מנת להתמודד אתו די לנו בחוק העונשין הרגיל, אבל בעיקר בכך שנפסיק לשאול את הקורבן: "נהנית מזה?".

וואלה! היום, 6.4.2000