• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מבעד למראָה
ג'נבה מון-אמור »

טראומה ללא תובנה

19 באוגוסט 2004 על-ידי נעמה

ממה מורכבת הילדות? נכון יותר, ממה מורכבים זכרונות הילדות? וליתר דיוק, מהו המקום הזה שבו מתחילים להתערבב האהבה והכוח עד לבלתי הכר?

זכרונותיה של איליין ריזלי, ציירת שחוזרת לעיר הולדתה טורונטו לכבוד תערוכה רטרוספקטיווית של ציוריה, הם פסיפס של ארועים, קרעי זכרונות, צבעים וקולות מילדות קשה שעברה בטורונטו, ממנה עמדו לה כוחות הנפש לנוס בבגרותה. עולמה של איליין הילדה הוא העולם האפל של חברות בין בנות, חברות שהאהבה והעריצות השתלטנית, הדורסת, הם שני צִדיה. עולם שלמבוגרים אין בו דריסת רגל, שהילדים נותרם בו לבדם ללמוד על מושגים של כאב ורוע. זהו העולם שעיצב את דמותה הבוגרת של איליין, ושבבורחה ממנו היא עדיין איננה מנותקת ממנו. עד כמה איננה מנותקת תלמד בביקורה זה בטורונטו. את קורדליה, שהיתה החברה הטובה וגם העריצה הסדיסטית, מוסיפה איליין לחפש בחוזרה לטורונטו, רואה בכל אשה ברחוב את פניה האפשריים.

עין החתול. תרגום בעייתי

מהי המשיכה הזאת למקור הכאב, כחיטוט בלתי-פוסק בשן נגועה? דומה כי אין זה הרצון להבין. הסיפור איננו מבנה סיפורי בנוי היטב המכניס סדר בארועי הטראומה, נותן להם התחלה, אמצע וסוף של נראטיב, שמסוגלים להעניק להם פשר. הארועים שהוא מספר לנו מפורקים חלוטין, מובאים מזווית הראייה של הילדה שחוותה אותם, לעיתים במשולב עם התובנה של המבוגרת המספרת אותם כיום, אך הם אינם מסודרים באופן שבונה מחדש את העולם שיצר אותם. העולם הזה נותר מפורק, מפורר וקרוע, ואת ארועיו עלינו לשחזר מתוך תודעתה של הילדה שמספרת אותם ללא "שם כללי" אלא כארועים פרטניים שמשמועתם מוענקת, אם בכלל, בדיעבד, על-ידי הקורא.

חזרה אל הטראומה ללא יכולת תובנה דנה את החוזר, החוזרת במקרה זה, להסתחררות בלתי-פוסקת בתוך פרטיה, לא להיחלצות ממנה. לאי-היכולת להיחלץ מטראומה פנים שונות. מחלקן סובל רק הסובייקט, מחלקן סובלים כל הסובבים אותו. בסרט 'סליפרס', למשל, נרקם הקשר בין נקמה אלימה ההורסת את חיי כל המעורבים, לבין אי-היכולת לספר את הסוד שבלבה של כל טראומה, ולהעניק לסוד לגיטימציה חברתית. "הזכירה והסיפור של ארועים מחרידים כהווייתם הם תנאי מוקדם הן להשבת הסדר החברתי על כנו הן לריפוי הנפגע היחיד… רק כאשר זוכה האמת להכרה, בסופו של דבר, יכולים הנפגעים להתחיל בתהליך ההחלמה", אומרת ג'ודית לואיס הרמן  בספרה המצוין טראומה והחלמה. זאת בניגוד לתגובה הרגילה, שהיא סילוק מן התודעה של מעשי זוועה, או מחריד יותר, הטלת האשמה על הקורבן.

החזרה חסרת-האונים אל הפצע היא ראיה לכך שהחלמה אין כאן. אבל בדרכה שולחת אטווד אלומת אור אל לב המאפלייה של הילדות, חושפת פיסה של ארץ לא-נודעת. בראיון להארץ עם צאת התרגום לספרה, סיפרה אטווד על התגובות שקיבלה על חשיפתה את פיסת העולם הזו של יחסים בין בנות, שעד כה היתה שרויה בעלטה גמורה מבחינת מה שמסופר בפומבי. האם מהערבוב הזה בין החברוּת לעריצות לומדת כל אשה כי אהבה היא כאב? אטווד איננה מספקת לנו את התשובה. רק את האור שבאמצעותו ניתן לחפש אותה. זהו האור הזורח מלב לבו של הלא-כלום, והוא לדבריה אינו מרובה, אך מספיק כדי לראות באמצעותו.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, ג'ודית לואיס הרמן, טראומה, מרגרט אטווד |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie