צחי מכה שנית. תגובתו לדו"ח החמור של מבקר המדינה על השיא שלו במינויים פוליטיים כשר לאיכות הסביבה היא כי האשם איננו בו, שכן הנורמה הפסולה נהוגה במשרד לאיכות הסביבה כ"דבר שבשגרה, כדבר גלוי, לא מוסווה, לא במחשכים אלא כמכניזם (…) לא הסבו את תשומת לבי לכך שזו דרך לא תקינה".
מבקר המדינה דוחה כמובן מכל וכל את תשובתו המיתממת של הנגבי, אבל מה ששווה להתעכב עליו כאן היא הטענה הידועה "כך עושים כולם". "זאת נורמה". גם לדחוף ידיים לחיילות היתה נורמה בימיו של איציק מרדכי. מסכן, הממזרים לא סיפרו לו שהכללים השתנו, כמו שאמר ספירו אגניו. ממתי העובדה ש"כולם" עושים דבר-מה מכשיר אותו כדבר הגון וראוי לעשותו? החלק השני, המובלע, של המשפט "כך עושים כולם" הוא כמובן הטענה הישראלית האולטימטיבית: "מה אני, פראייר?!"
יש הבדל עצום בין התפיסה של פראייריות לבין מחאה נגד אי-הגינות. גאולה מסוימת תבוא לחברה הישראלית כשחבריה יבינו שהתנהגות פסולה נשארת פסולה גם כשכולם נוהגים באותו אופן, ושאין זו פראייריות אלא מעלה מוסרית לנהוג כיאות גם אם בכך "מפסידים" משהו. ביהודית קוראים לזה "שכר מצווה – מצווה".
קרוא וכתוב 