כמובטח, זוהי התגובה שנשלחה למוסף הארץ. בעקבות מכתב ששלחתי לעורכים, אביבה לורי התקשרה והתנצלה. המערכת היתה מוכנה לפרסם הבהרה, אך לאור ניסיוני העדפתי לשלוח תגובה בלשוני. התגובה מתייחסת (בחלקה השני) לסוגייה העיקרית שהובאה בכתבה בהקשר זה, של המחלוקת האם האגודה לזכויות האזרח צריכה לקבל החלטות בנוגע לכיבוש. אין בכוונתי להתייחס לסוגיות נוספות שהיו במחלוקת, ולא כי אין לי מה לומר. חלק נאמר כאן.
אתיקה עיתונאית וזכויות אדם
אביבה לורי פנתה אלי בבקשה להתראיין לכתבה שהיא עורכת על דן יקיר והאגודה לזכויות האזרח. אמרתי ללורי שאינני מעוניינת להתראיין, אך מכיוון שהיא הפצירה בי, הסכמתי לשקול בשנית את עמדתי וסיכמנו כי היא תתקשר אלי למחרת. עד היום אני מחכה לשיחת הטלפון. זה לא הפריע לה לייחס לי בכתבתה (מוסף "הארץ" 7.1.05) עמדות שמעולם לא הובעו על-ידי, בלי לבדוק איתי את הדברים ובלי לטרוח לבקש את תגובתי. אכן, אתיקה עיתונאית במיטבה. אני שמחה כי אביבה לורי לפחות התנצלה בפני על כך.
לעצם העניין: מעולם לא הבעתי עמדה שיש להתלכד ולגלות פטריוטיזם, מן הטעם הפשוט שזו אינה עמדתי. סברתי כי הבעת עמדה כללית נגד הכיבוש (עמדה שאני תומכת בה באופן אישי), לא תשנה דבר באופן פעולתה של האגודה נגד הפרות הזכויות תחת כיבוש ואין צורך או טעם כי תיעשה. ואילו מאבק נגד הכיבוש עצמו צריך שייעשה בכלים פוליטיים. עמדה זו התקבלה בישיבת ההנהלה בזמנו.
עוד בנושא:
קראתי בעיתון – להאמין או לא להאמין?
קרוא וכתוב 