קרוא וכתוב

ניסוח השאלה לעיל מכיל בתוכו, בהכרח, גם את השאלה מי איננו שוכב במסדרון. לענייננו, במסדרונות בתי החולים, המלאים חולים קשישים שכבודם נרמס. התשובה לשאלה המובלעת – שארצה להצביע על הקשר בינה לבין החרפה הזאת – היא שרי הממשלה והח"כים. אלו, לכשהם מגיעים לבית-החולים, חלילה, זוכים ליחס של אח"מ. כבר שנים אני תוהה מדוע ממשיך סגל בתי-החולים להעניק להם את היחס המיוחד הזה, בעודם זועקים שהמערכת מתמוטטת. האמנם אינם רואים את הקשר? אולי כמה לילות במסדרון של בית-חולים, עם אפס פרטיות, הקטטר מול עיני כל המבקרים, התרופות שצריך להביא מהבית והאחות שלא מגיעה כשזקוקים לה – ילמדו את מקבלי ההחלטות שדרוש שינוי בסדרי-העדיפויות שלהם. נכון, הם היו צריכים להתערב ללא כל קשר, לו היתה בישראל פוליטיקה הגונה. מכיוון שאין, אין שום סיבה לתת להם יחס מיוחד בעוד שזקני הארץ מתבוססים בצרכיהם. הזקנה המיתולוגית מהמסדרון של אהוד ברק רק מתחלפת, במקום שיתחלף מי שלא דואג לה. או ליתר דיוק, ילך לכל הרוחות.