איגוד המרצים המוביל בבריטניה מתכוון, כנראה, להקים ועדה מיוחדת שתְתַשְׁאֵל אקדמאים ישראלים על עמדתם לגבי השטחים הכבושים בידי ישראל. מרצים שיסרבו לגנות את פעולות ממשלתם – יוחרמו בידי האיגוד. אכן, חופש אקדמי למופת. בישיבתה השנתית של מועצת האיגוד (שהעובדה שהיא מתכנסת בפסח איננה ממש מקרית, לדעת פרשנים), צפויה להתקבל הצעה להחרים גם שלוש אוניברסיטאות ישראליות.
לא פחות מְקוֹמֵם מחרם על מוסד אקדמי כשמדובר רק בישראל, הוא רעיון העיוועים הזה לעשות חריג ל"אקדמאים ואינטלקטואלים מצפוניים המתנגדים למדיניות הקולוניאלית והגזענית של ממשלתם", כלשון הידיעה בגרדיאן. יותר מפעולה המבטאת מצפון וחירות זה מצטייר כדרישה להכאה על חטא במיטב המסורת הקומוניסטית, במסגרת הווידוי הפומבי שנועד להחזיר סוררים אל התלם. לא ברור את מי זה יבייש יותר: את מי שיתן ידו לכך ויתייצב בפני ועדת הטיהורים או אותה עצמה ואת יוזמיה.
ישראל הרוויחה ביושר את הגינוי הבינלאומי שהיא זוכה לו על פעולותיה בשטחים. את הכיבוש צריך לסיים קודם כל מסיבות מוסריות. אחר-כך באות הסיבות הפוליטיות. אבל קשה לקבל את ה-singling out שעושים לישראל בהקשר הזה. לא ראינו שאיגוד המרצים הבריטי מבקש להחרים מוסדות אקדמיים של מדינות אחרות, שמבצעות הפרות גסות לא פחות של זכויות אדם. לא ראינו את בריה"מ מגוּנה כך על צ'צ'ניה ולא את סין על טיבט. קשה לקבל פעולה שאמורה להיות פעולה מוסרית כאשר היא כל-כך מוּטה ולא עומדת באמת-המידה הנדרשת של אוניברסליות. זו תובעת להחיל אותם עקרונות על נסיבות דומות, תהא אשר תהא זהותם של הצדדים המעורבים. כך שלא רק מעשיה של ישראל אחראים לתגובה הבלתי-קבילה הזאת; יש גורמים נוספים ברקע. אהדה בלתי-מסויגת כלפי מי שנתפס כקורבנותיה הלא-צפויים של השואה: הפלסטינים, המשלמים את מחיר המדינה הציונית שהוקמה על רגשי האשמה האירופיים; מנגנון משומן של יחסי ציבור פלסטיניים; וכן, גם אנטישמיות. את המרצים הפלסטינים מתכוונים הבריטים לְתַשְׁאֵל אם הם מגנים את הטרור הפלסטיני, לפני שיחליטו (לא) להחרים אותם?
קרוא וכתוב 