רק משנתגלה לעינינו, בעיקול הדרך, השלט המברך אותנו לשלום עם הגיענו למחוז טיפררי, עמדנו על כך שהנה הנה עומדות רגלינו באותו מחוז שהרטיט לבבות. את פרסומו הביא לו השיר הידוע ממלחמת העולם הראשונה, It's a long way to Tipperary.
אבל ה-VE Day – יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, שהשנה עמד בסימן עגול של 60 שנה – הביא אתו סיפורים על מלחמת העולם השנייה דווקא. ובה היו האירים רחוקים עוד יותר מטיפררי, אם זה משמש כמטאפורה למחוז חפץ, משאת נפש. במלחמה הזאת שמרה אירלנד על "נייטרליות", מתוך מיאונה לעמוד לצדה של בריטניה, הכובשת בעבר ובהווה.
האובזרוור של יום ראשון ה-8 במאי סיפר כי מששחררו בעלות הברית את מחנות הריכוז עם סיום המלחמה, והנורא מכל כבר לא היה בגדר שמועות או ידיעות אלא ראיות מכלי ראשון, טען נשיאה של הרפובליקה של אירלנד כי מדובר בתעמולה של בעלות הברית ותו לא. הוא גם הטריח את עצמו לשגרירות הגרמנית כדי להביע את תנחומיו על מותו של היטלר.
אירי מפורסם נוסף הוא הלורד האו-האו (מבוטא: הוֹ-הוֹ), שבעיצומם של ימי המלחמה שידר מברלין שידורי תעמולה בזכות המשטר הנאצי. ביוגרפיה חדשה של הלורד האו-האו יצאה בימים אלו לאור, ואחת מתחנות הטלוויזיה הקדישה סרט תיעודי מרתק למי ש(לאחר המלחמה) היה האחרון שהוצא להורג בעוון בגידה בממלכה המאוחדת.
קרוא וכתוב 