קרוא וכתוב

את שני הסנט שלי בעניין מינוי שר המשפטים נתתי כבר אמש. אבל חלק מן התגובות שנשמעות ממערכת המשפט (לא פורמלית, כמובן) לא רק גובלות בהיסטריה אלא גם מזיקות לאינטרס של הדוברים להגן על בית-המשפט ועל עצמאות המערכת המשפטית. כדאי גם לא להפריז בכוחו של שר המשפטים. כמו שכבר כתבתי, עיקרו בהשפעה על מינוי השופטים בכלל ולבית-המשפט העליון בפרט (חמישה מקומות פנויים עומדים על הפרק). נכון, זהותם קובעת במידה רבה את הקו של בית-המשפט העליון; אבל כבר היכרנו שופטים בהיסטוריה, גם אצלנו וגם במקומות אחרים, שמונו על ticket מסוים והשתנו מאד במרוצת כהונתם, לפעמים ממש הפכו את עורם. הבעיה העיקרית במינוי פרידמן היא המסר שמועבר למערכת המשפט על-ידי אולמרט, היעדר תום-הלב במינוי, והניסיון לקעקע עוד יותר את האמון הציבורי במערכת הזאת על-ידי מינוי שר משפטים שהיה הדובר הבולט ביותר במתקפה נגדה. אמון מעורער של הציבור בבית המשפט יסייע לאולמרט בעניינים פוליטיים ואישיים כאחד.

יש גם מה לומר על יושרתו של פרידמן, בין השאר בשל כך שהתקפותיו על בית-המשפט העליון החלו מיד עם סיכול מועמדותה של חברתו הקרובה פרופ' נילי כהן למוסד. לו היתה מתמנה קרוב לוודאי שלא היינו נחשפים לביקורתו הנוקבת. מרגע שנבלמה הפך עצמו לדובר ולוביסט בלתי-נלאה שלה, מבלי לעצור ולחשוב שאולי הקשרים ביניהם פוסלים אותו מלעשות כן, או לכל הפחות גורמים לו להיראות פתטי מה. כל סוגייה הקשורה לבית-המשפט נמדדה מאותו יום והלאה בקוף-מחט יחיד: מה היתה גישתם של המעורבים למועמדותה של כהן לעליון. הכול אישי כבר אמרנו?

אבל כאמור, חלק מהמגיבים רק שיחקו לידיים של אולמרט וחבריו. עלה על כולם, כרגיל, השופט בדימוס מישאל חשין. להלן הציטוט כפי שהובא בתקשורת:  "'לא פחות מידידותנו שבעבר, יקר לי בית המשפט העליון', אמר המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר. 'אמרת שכוחו של שר משפטים מוגבל. זה לא כל כך מדויק. להזיק הוא יכול. ואילו אני כוחי דל. אבל זאת אומר לך: אני אגן על בית המשפט בכל כוחי הדל, ולא אתן לאיש לעמוד לשטן על דרכו של בית המשפט. אני מבוסס בתוך בית המשפט העליון, ואני חלק ממנו. אבא שלי היה שופט בבית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן משנה לנשיא העליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו".

כמה שלא צריך להיות מופתעים מחשין, ככה מופתעים שוב ושוב. אבא שלי. זה ביתי. אני אגדע את ידו של מי שירים יד על ביתי. בעבר כבר כתבתי על התבטאות ברוח דומה של חשין. בתגובה לטענה כי שופטי העליון הם חבורה סגורה שלא מאפשרת מינויים שאינם רוצים בהם, אמר חשין: "מה זה סגורה? אנחנו חיים ביחד, ישנים ביחד באותה מיטה. אני לא רוצה להכניס למיטה שלי מישהו שאני לא רוצה אותו". ברוח דימויו הציוריים, פעם בית המשפט העליון הוא המיטה שלו, שאליה הוא לא רוצה להכניס מישהו שהוא לא אוהב, ופעם הוא הבית שלו, וגם הבית של אבא שלו(!), והוא ישמור עליו. ובכן, מישה, זאת איננה מיטתך וזה איננו ביתך. בית-המשפט העליון הוא מוסד ציבורי רב-חשיבות. לא ירשת אותו מאבא ואין לך זכות יוצרים עליו או זכות יתר בו. דעתך כמי שכיהן בו כשופט היתה ודאי נשמעת בתשומת-לב ונחשבת הרבה יותר לולא היית בוחר לייחס לעצמך "קושאן" משפחתי על המוסד.

על מינוי פרידמן לשר המשפטים ראו הכול אישי: יד ימין ויד שמאל