הצעות חוק המאפשרות מניעת מצעדי גאווה. שר המשפטים שותק. הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית תאפשר להדיח ח"כים מכהנים שיתבטאו נגד מדינה יהודית או דמוקרטית. שר המשפטים שותק. וגולת הכותרת: שר המשפטים עצמו יוזם חקיקה מחדש של חוק הפיצויים שנפסל בידי בג"צ, אפילו יידרש לכך תיקון של חוק יסוד.
בעבר היו שרי המשפטים נלחמים על עצמאות המערכת המשפטית, חיזוקה וחיזוק האמון הציבורי בה. לפרידמן יש אג'נדה הפוכה במפגיע: להחליש את מערכת המשפט, להפוך אותה כפופה למערכת הפוליטית ולקעקע את אמון הציבור בה. מבחינה זאת הוא מספק את הסחורה היטב לאולמרט, שהוא חב לו את תפקידו. אלו הן בדיוק מטרותיו של אולמרט, שאינן חפות מאינטרסים אישיים כמי שחקירות נגדו מנקדות את פעילותו בכתמים כה רבים עד כי קשה לראות דרכם משהו אחר. מה נדרש יותר לאולמרט מאשר שר משפטים הנחשב למשפטן מצוין (אם כי איננו מבין דבר במשפט ציבורי), שאותו לא יוכלו להאשים במניעים פוליטיים, עלק; שיקדם את האג'נדה האישית שלו נגד מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט.
אני תומכת בחלק לא קטן של הרפורמות שמבקש פרופ' פרידמן להעביר את מערכת המשפט וכתבתי על כך לא אחת. בעיקר בכל הנוגע לשיטת המינויים לבית המשפט העליון, המתנהל כיום כמועדון חברים סגור (חבל רק שהוא גילה את החושך רק כשהחברה שלו לא התקבלה למועדון. אם היא היתה מתמנה ככל הנראה הכל היה בסדר). לא אחזור גם על מה שכתבתי בגנות סגנונו ודרכו של פרידמן, המסתער כאחוז דיבוק על היעד, בלי להבחין בין רע לטוב, ובלי מודעות להרס הבלתי-הפיך, במקרים רבים, שהוא זורע במערכת.
אבל חובה לומר משהו על החידוש האחרון של פרידמן, מפני שבכך הוא מתעלה על עצמו ואילו את דמותה של המדינה מוביל לעברי פי פחת. חוקים אינם יצירים פורמליים גרידא. חלקם, לפחות, משקפים ערכים. ערך חשוב שמערכת המשפט אמורה לבצר הן זכויות האדם, שכן עיגונן בחוק מאפשר הגנה ואכיפה יעילות יותר. חברה דמוקרטית שאיננה מגינה על זכויות אדם מועלת באחד מהטעמים המרכזיים שבשלם מתאגדים אנשים תחת שלטון מדיני. תפקידו של שר המשפטים, בין השאר, הוא לוודא כי לא תהיה נגיסה בהגנה זאת. פרידמן, לעומת זאת, מבקש לחוקק מחדש את התיקון לחוק הנזיקין הידוע בכינויו 'חוק האינתיפאדה', שנפסל פה-אחד על-ידי (תשעת שופטי) בג"צ. החוק מנע מפלסטינים שנפגעו מכוחות ישראלים שלא במסגרת פעולות מלחמתיות לקבל פיצויי נזיקין. צריך לחזור על זה: לא מדובר בפעולות מלחמתיות. פלסטינים שנפגעו מפעולות שיטור, נניח, בגופם או ברכושם, והוכיחו רשלנות, לא יוכלו לקבל פיצויים מהמדינה. כדאי שגם מי שלא שותפים לשאט הנפש מה"ערכים" שמבטא החוק הזה, בשמנו, ולא סבורים שיש להילחם בתועבה המוסרית הזאת, יבינו שטוב למדינה ותדמיתה זה לא יעשה.
ומלבד זאת יש לעצור את רצח העם בדארפור
קרוא וכתוב 