קרוא וכתוב

המאבק על דמותה של מערכת המשפט, וזו של בית המשפט העליון בפרט, עלה דרגה. או שמא נאמר, ירד דרגה נוספת. נדמה שכמעט כל הכלים נשברו (אם כי תמיד אפשר לרדת עוד). בייניש החליטה לנהל את המאבק בגלוי, ממש דרך התקשורת. ואילו פרידמן מלכתחילה ניהל בגלוי את מאבקו בסגנונו הבוטה והלא מרוסן. את הקמפיין שלו נגד בית המשפט העליון הוא התחיל מעל דפי ידיעות אחרונות (שהמו"ל שלו מיודד מאד עם בועז אוקון, ידיד נוסף של הקאזוס בֶּלי של פרידמן). המעבר שלו למשרד המשפטים לא שינה כלום באג'נדה שאותה קידם באמצעות העיתון, לרסק את בית המשפט העליון. גם לא בסגנון. משני הצדדים מעורבים לא רק עקרונות אלא גם אינטרסים ומאבק להשיג או לשמר כוח, אם באופן אישי ואם עבור המוסד שהם מייצגים.

קשה לנהל מאבק ציבורי היום בלי להשתמש בתקשורת. ובכל זאת יש הבדל בין זה לבין לנהל אותו פשוט שם. סברתי שבייניש, גם לשיטתה, עשתה טעות במהלך האחרון שלה. ברק מעולם לא נזקק לקרבות רחוב כדי להשיג את מה שהוא רצה. הוא היה פוליטיקאי אמיתי, שמשך בחוטים מאחורי הקלעים כשמעטים הצליחו לעמוד בפני קסמו האישי. מצד שני, לברק לא היה את פרידמן מולו והוא לא נדחק אל הקיר עד שנאלץ לבצע צעד של יאוש כמו שנראה צעדה האחרון של בייניש. ברק הוא מי שקולו לא נשמע גם עתה. שתיקתו, ההולכת ונמשכת, היא שתיקה רועמת. על פי הדיווחים הוא בוחר גם עכשיו באחורי הקלעים. זה איננו משחרר אותו מאחריות רבה למצב שנוצר. האימפריאליזם השיפוטי שלו הוא גורם עיקרי ל-backlash שאנו חוזים בו כעת.

אבל על הפרק עומדות סוגיות חשובות מדי מכדי להתייחס לכל העניין כאל קטטה אישית בין פרידמן לבייניש. אני תומכת בעמדתו של פרידמן בעניין המינויים בפועל של שופטים מחוזיים לעליון. שופט כזה נמצא למעשה ב"תקופת מבחן". בגלל ה"בלוק" של שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים (וגם את מקבילית הכוחות הפסולה הזאת יש לשנות), הוא חייב לשאת חן בעיני עמיתיו כדי לקבל את מינוי הקבע. איזו משמעות יש בתנאים האלה ל"עצמאות שיפוטית"?

אלא שהבעיה איננה בעמדותיו של פרידמן אלא בדרך שבה בחר. לא כך מעבירים רפורמות. כך לא מבצעים שינוי. ודאי שלא במערכת שאין לנו אחרת זולתה ואי-אפשר לבנות אחרת מהיום למחר, משל היתה עולם ישן עד היסוד נחריבה. מאבקו של פרידמן הוא מאבק פראי וחסר מעצורים, שתכליתו העיקרית לקעקע את שארית האמון שנותרה לציבור במערכת המשפט. הוא ובייניש מתגוששים כעת בהיאבקות בוץ, וגם אם יש מי שנהנה מהמחזה (אני, האמת, מרגישה שחם מדי), הגיע הזמן לשים לזה סוף. לכולנו יש יותר מדי להפסיד. איפה כאן המבוגר האחראי? אה, זה אולמרט. עכשיו הכול ברור.

עוד בנושא:
פרידמאניה
הוונדטה של פרידמן
הכל אישי: יד ימין ויד שמאל

דומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור (ובעניין הפליטים, אולי כדאי שעליזה אולמרט תדבר עם זה שמבקש להחזירם למצרים, במקום לכתוב על כך דבל-ספרדים במוסף של ידיעות אחרונות? הם לא נפגשים?)