לאחר חשיפת הקבוצה הנאו-נאצית בפתח תקווה, נשמעו הניגונים המוכרים של "צריך לשנות את חוק השבות".
ובכן, לא צריך לשנות את חוק השבות. סעיף 2ב' לחוק השבות קובע שלושה סייגים לזכותו של יהודי לעלות לישראל ולהשתקע בה. זאת אם המבקש:
1) פועל נגד העם היהודי; או
2) עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה; או
3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.
[25.9.07 – במקור הופיעה כאן הערה שנוסח חוק השבות המופיע באתר הכנסת משמיט את ס"ק 3. קורא עירני הסב את תשומת לבי לכך שהתיקונים המאוחרים יותר לחוק מופיעים בהמשך העמוד. כלומר, זאת גם אפשרות לראות את הנוסח המקורי של החוק ואחר-כך את התיקונים השונים שהוכנסו בו. מצד שני, זה קצת מבלבל. תודה לרונן].
פעילות נאו-נאצית היא לכל הדעות פעילות נגד העם היהודי. תאמרו, שברוב המקרים האנשים האלו לא הגיעו כפעילים נאו-נאצים, אלא נעשו כאלה כאן. סעיף 2ב'(1) לחוק השבות לא היה חוסם אותם. היא הנותנת: מה הקשר לזה ולחוק השבות? אם כך עלינו לתת דעתנו על החינוך שהאנשים האלה מקבלים (או לא מקבלים) כאן, ולהתמודד עם המעשים שלהם בכלים שיש בידינו, פליליים וחינוכיים.
הקריאה לשנות את חוק השבות בהקשר זה מסתמכת על העובדה שתיקון 1970, במקביל להוספת הגדרה ל"מיהו יהודי" (לאחר פרשת שליט), הרחיב את תחולת החוק וזכויות יהודים על-פיו גם על בני משפחה של יהודים עד דור שלישי. התוצאה היא שהמעגל של זכאי חוק השבות רחב מזה של מעגל היהודים על-פי ההלכה. מצב זה יוצר סיבוכים לרוב, בעיקר בכל הנוגע לשאלות של מעמד אישי, שבישראל נקבע על-פי הדין הדתי. כך, מי שאינו יהודי על פי ההלכה (או מבקש להינשא למישהו כזה) לא יכול להינשא במדינת ישראל. אבל לא העובדה שישראל מועלת בחובתה להבטיח את הזכות לנישואים היא שמטרידה את הריוויזיוניסטים החדשים-ישנים (של חוק השבות), כמובן. מטריד אותם שיש כאן "יותר מדי לא יהודים". והנה פרי הביאושים, כביכול: נאו-נאצים.
ניתן להציע תיקונים מכיוונים שונים לחוק השבות. כחוקרת, אני עצמי הצעתי כמה הצעות וכתבתי עליהן במקומות שונים. לו אני יועצת פוליטית של הממשלה, לעומת זאת, הייתי מייעצת לה לא לגעת בחוק הזה, בדיוק משום שיש לחצים מנוגדים בזירה הפוליטית, המבקשים לשנות את חוק השבות בכיוונים שונים מאד. לא נכון שחוק מרכזי כל כך יתוקן כתוצאה מלחצים פוליטיים וקוניונקטורות זמניות. מה שצריך זה קודם כל דיון ציבורי מעמיק. רק שלא בטוח שיש משהו שניתן לערוך אודותיו דיון ציבורי מעמיק אצלנו, במדינת ה"גם אני גם אני" נוסח ביבי.
ומה על הנאו-נאצים, תשאלו? כמו תמיד הועלו מיד הצעות לחקיקות מיוחדות. לא בטוח שיש בהן צורך. הסתה לגזענות אסורה בדין הישראלי. קשה לתאר פעילות נאו-נאצית ללא הסתה לגזענות. "פשעי שנאה" (hate crimes) אמנם לא קיימים בו כקטגוריה, אך עבירה המבוצעת בשל מניעים גזעניים מחמירה את הענישה עליה. כדאי לבדוק קודם את הדין הקיים והכלים שהוא לפני שממהרים לחוקק חוקים חדשים, שאינם תמיד נחוצים.
ויושרתו של עיתונאי, מה היא עושה כאן? לפני זמן מה שלחתי עותק ממאמר שלי על פס"ד סטמקה וחוק השבות, שפורסם ב'משפט וממשל', לשני עיתונאים מהארץ, שחר אילן ויאיר שלג. כמי שעוסקים מדי פעם בנושא של אזרחות והגירה, חשבתי שהם ימצאו עניין במאמר ואולי יזכירו אותו, ובעיקר את ההצעה הנורמטיבית שהוא מעלה, כשהם כותבים על הנושא. בקיצור נמרץ אומר כי חלקו הראשון של המאמר הוא דיון ביקורתי בפס"ד סטמקה, שבו נקבע כי בני-זוג לא-יהודים של יהודים אזרחי ישראל אינם זכאים לזכויות שבות, כלומר לאזרחות אוטומטית. טענתי כי בפסיקתו זו יִיתר בית-המשפט את סעיף 4 לחוק השבות, המחיל מפורשות את קטגוריית השבות גם על יהודים ילידי הארץ, ולא רק על עולים אליה; ופסק בניגוד לו ולסעיף 4א, המחיל את זכויותיהם של יהודים גם על בני משפחותיהם. פרשת סטמקה מהווה דוגמא למבוי הסתום שאנו נקלעים אליו בגלל חוק השבות, לא רק בכל הנוגע להבחנה בין יהודים ללא-יהודים אלא גם בין יהודים לבין עצמם. בחלקו השני של המאמר הצעתי דגם נורמטיבי שינתק את הזיקה בין אזרחות לשבות, ובעוד שתישמר זכותו של כל יהודי לעלות ארצה, זכות השבות לא תלווה בזכות אוטומטית לאזרחות, וכולם יצטרכו לעבור תהליך התאזרחות זהה.
היום פירסם יאיר שלג מאמר בהארץ על חוק השבות, בעקבות הפרשה הנאו-נאצית. הפסקה האחרונה מתבססת על הצעתי במאמר (לבד מן העובדה שאני הצעתי כי מבחן השפה לא יהיה חייב להיות עברית אלא יוכל להיות ערבית, כלומר אחת מהשפות הרשמיות של המדינה).
כמובן, יכול להיות שיאיר שלג הגה את אותו הרעיון ממש אחרי שקיבל לפני כחודשיים-שלושה את מאמרי. נו, יש עוד כמעט יממה עד יום כיפור.
ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור
קרוא וכתוב 