ובתפקיד החוקר המשטרתי: דב גילהר
אי- הנוחות החלה עם הצפייה אמש במה שהתברר לי מאוחר יותר (תודה ליוסי גורביץ) כחלק מ"סדרה" על פדופילים של ערוץ 10. הוא התגבר עם העדכון שקיבלתי מיוסי, שמדובר בתחקירנית של הערוץ שהתחזתה לילדה בת 13. היום צפיתי בהמשך ה"סדרה" שממנה מתחוור שמדובר ב-setting מבוים: אותה דירה; אותה דרמטיות שבה מופיע בזירה הכתב החוקר דב גילהר (enter: Dovi), שתפקידו העיקרי במחזה הוא הרבצת מוסר טרחנית לחשודים ("היא בת 13!" באת לבעול ילדה בת 13!", "יש לך ילדים, נכון?") תוך שהוא מנופף מולם ומולנו בראיות הפורנוגרפיות, שאף אחת מהן לא נחסכת מהצופים. (אגב, באופן די מפתיע החשודים נראים שאננים למדי נוכח העובדה שהילדה בת ה-13 שיצאה להכין להם משהו לשתות מתחלפת במבוגר לא מוכר (ומה זה אומר על אחוזי הצפייה בערוץ 10?). הבהלה מתחילה כשמתברר שהכול מצולם ומתעצמת מאוחר יותר, ברגע השיא של העלילה שרוקם לנו גילהר ושאליו אנו מגיעים מיד); בדיוק אותו אנאגנוריסיס שבו החשוד, העושה דרכו ליציאה, מופתע על-ידי שוטרים שהמתינו עד אז בסבלנות ראויה, ומודיעים לו שהוא מעוכב לחקירה או עצור בגין חשדות להטרדות מיניות ומעשים מגונים. אחד הדברים שהדהימו אותי כבר אתמול הוא שפניהם של השוטרים מטושטשים (כמו שמטושטשים בדרך-כלל פניהם של קורבנות או של טעוני הגנה אחרים) בעוד פניו של החשוד מוצגים במלוא כיעורם (המטאפורי). ממה בדיוק מגינים כאן על השוטרים?
ובכן, מה מטריד כאן, בהצגה הזאת? נתחיל בכך שזאת הצגה. ההופכת את כל הצופים למציצנים בעל כורחם במה שנראה כמעט כמו סרט סנאף. לאורך דקות אחדות החשוד איננו יודע שהוא מצולם בעוד אנחנו נעים באי-נוחות על כסאנו (אם עוד לא העברנו ערוץ).
השאלות המשפטיות גרידא בהקשר הזה פחות מעסיקות אותי. לכאורה יש לפנינו חשד סביר לניסיון לעבור עבירה, שיתכן שמקים עילת מעצר. אחת הבעיות הקשות העולות כאן היא מה שמכונה agent provocateur, כלומר שידול לדבר עבירה. הקושי בטקטיקה זאת נוגע ליכולת להפריד בין עבירה שהיתה מתבצעת ללא התערבות לבין מה מתרחש בעקבות ההתערבות החיצונית ובגללה. כלומר, הגורם הלוכד נעשה כה מעורב בביצוע העבירה עצמה, עד כי לא ברור איזה חלק של האחריות מוטל עליו. הבעייתיות מתגברת כשאין מדובר בחשוד מסוים שמנסים לתפוס אותו על-ידי שימוש באסטרטגיה הזאת אלא ב"השלכת חכה" כללית. מה גם שמעורבת בכך התחזות. אמת, גם שוטרים מתחזים לעיתים כדי לבצע את תפקידם. וכאן אני מגיעה ללב העניין: הבעיה הכי קשה של כל ההפקה הזאת של ערוץ 10 הוא שיתוף הפעולה של משטרת ישראל; שנהפכת מזרועה של הרשות המבצעת, גוף שתפקידו אכיפת החוק, לסטטיסטית בהפקה של ערוץ מסחרי. הקטע שבו מתברר שהשוטרים ממתינים כל העת מאחורי הדלת עד שדב ("הי נפתלי") גילהר יסיים לסחוט את הדיווידנדים התקשורתיים מהלימון המבאיש הזה – ממחיש יותר מכול את טשטוש הגבולות המוסרי שבו לקתה משטרת ישראל בתפקיד שנטלה על עצמה במחזה המוסר. עוד מעט יתברר שכולנו בכלל ב'מופע של טרומן' וכל המדינה הזאת היא רק סדרת ריאליטי. ונעבור לפרסומות.
דיסקליימר (אם נחוץ): אני מתנגדת באופן נחרץ לפדופיליה ופדופילים ממש לא עושים לי את זה. הרשימה עוסקת במשהו אחר, אני בטוחה ששמתם לב. ותודה גם לד'.
ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור.
קרוא וכתוב 