קרוא וכתוב

נכון שיש שיטה ואג'נדה מאחורי ההצעות שמעלה שר המשפטים חדשות לבקרים, בתזזית מוסברת דווקא (מי יודע כמה זמן תארך הקדנציה?). האג'נדה היא לפרק את מוקד הכוח של בית המשפט העליון. אפשר לטעון שעצם קיומה של האג'נדה הזאת מצדיק התנגדות (ותקיפה) של כל מה שמציע פרופ' פרידמן. ואפשר לטעון שבחלק מהביקורת שלו יש ממש, גם אם אופן פעולתו, והאינטרסים האחרים שהן משרתות בעקיפין, מקשים מאד על תמיכה בהצעותיו.
התבוננות בחלק מהתגובות להצעותיו של פרידמן מעלה את הרושם כי המאניה כבר אינה נחלתו שלו בלבד אלא גם מתנגדיו נדבקו בה. כך, למשל, טורו של ב. מיכאל מיום שישי האחרון. אבל לפני כן, התייחסות קצרה להצעות עצמן.

בהצעה לבטל את המינויים הזמניים של שופטים אני תומכת. במיוחד כשמדובר בבית המשפט העליון. ידיעתה של שופטת שהפיכת מינויה הזמני למינוי של קבע תלויה, בין השאר, בחבריה לספסל ובפוליטיקאים – איננה בדיוק מתכון לעצמאות שיפוטית.
גם לשינוי במתכונתה של הוועדה לבחירת שופטים אינני מתנגדת באופן גורף. אני אכן סבורה שיש לפרק את הבלוק שיצרו בוועדה השופטים שאיננו מאפשר להעביר מועמדת שאיננה מקובלת עליהם. לא ייתכן שאיבר כה חשוב של המשטר ישכפל את עצמו, או שחבריו יקבעו מי יצטרף למועדון שלהם. ברור לי שהתנהלות דומה של כל גוף ציבורי אחרי – לו היתה מגיעה לבג"צ – היתה נפסלת על אתר. רק מה, להם מותר.
אבל, בשום פנים ואופן אין להחליף את הבלוק השיפוטי בבלוק פוליטי. אסור אפילו להטות את מרכז הכובד בוועדה לכיוון הפוליטי. ההרכב הנוכחי של הוועדה נועד למנוע שליטה פוליטית במינויים לתפקידי שיפוט, ובצדק. נכון, יש מדינות שבהן שופטים נבחרים באופן פוליטי. אך שיטות המשטר שלהן מספקות איזונים ובלמים באופן אחר. ומלבד זאת, כלל לא ברור שהמצב שם טוב יותר מאצלנו. לכן אפשר להקטין את מספרם של שופטי העליון בוועדה או להחליף אחד מהם בשופט מחוז בדימוס, נניח. אסור לתת לפוליטקאים לבחור שום חבר אחר בוועדה, בשום כסות. די להם בכיסאות שהם כבר מחזיקים בהם. אפשר להוסיף כיסא אחד לאקדמיה המשפטית, שייבחר על-ידי דיקני הפקולטות למשפטים או על-ידי נשיאי האוניברסיטאות.

ועכשיו לתגובות שיצאו מכלל פרופורציה. בטורו מיום שישי האחרון בידיעות אחרונות, תוקף ב. מיכאל את פרידמן ויוזמותיו האחרונות. חלק גדול מביקורתו של מיכאל מוצדק. אכן, פרידמן מצטייר "כאיש צר באופן מביך. משפטן הקרוי 'משפטן נישה'. אלוף העולם בדיני חוזים, אך לא הרבה יותר". אך ההנמקות, ובעיקר הדוגמא לתפלות כוונתו (אליבא דמיכאל) של פרידמן להביא לדמוקרטיזציה של מערכת המשפט" – מביכות אף הן. כותב מיכאל:

"צדקה עשה עימנו רה"מ אולמרט שמינה את פרופ' פרידמן לשר המשפטים ולא לשר הבריאות. כי במשרד הבריאות הוא בוודאי היה פועל ללא ליאות כדי להביא ל'דמוקרטיזציה' של מערכת הבריאות: ועדה ממשלתית למינוי נוירוכירורגים, חברי כנסת יבחרו גסטרואנטרולוגים ורוטציה על פי מפתח מפלגתי בקרב מנתחי הלב. הרי לא יעלה על הדעת שרק רופאים ימנו רופאים, וחבר יביא חבר, ומלוא מגוון הדעות של הציבור לא ייוצג כראוי בקרב ציבור הפרוקטולוגים".

כן, זה קצת מביך. כי ביום שבו נוירולוגים ידונו בעתירה המבקשת להורות לממשלה למגן את בתיהם של תושבי שדרות; ביום שבו גסטרואנטרולוגים יתווכו בין הצבא לבין ארגונים העותרים בזמן אמת בשאלה איזה ציוד יש להעביר ואת מי יש לשחרר ממתחם שמתנהלת בו לחימה באותו רגע ממש; ביום שבו פרוקטולוגים יסברו כי יש בידם סמכות לצוות על ראש הממשלה לפטר שר למרות שזה לא נקבע בחוק, כי זה "לא סביר" בעיניהם – אז יהיה מקום לדוגמאותיו של מיכאל. בינתיים הן מופרכות עד כאב בטן (זה שייך לגסטרו?). מיכאל הוא כותב שנון. אבל כתיבה כזאת התאימה אולי ל"ניקוי ראש'. לא לדיון רציני בהצעות רפורמה במערכת המשפט.

וברצינות: בניגוד למערכת הבריאות, מערכת המשפט היא אחת מרשויות השלטון. ישנם עניינים שבהם הרשות השופטת חייבת להתערב במעשי השלטון (או במחדליו). כאשר הוא פועל באופן לא-חוקי או פוגע בזכויותיו של אדם שלא כדין, למשל. אבל כאשר רשות זאת איננה מרסנת את עצמה (בעיקר ברטוריקה, אך גם מדי פעם בפסיקותיה ובעיקר בשינוי כללי המשחק המקדימים, הקובעים את גבולות המגרש ומי רשאי לשחק בו) – היא לא יכולה להלין רק על אחרים כאשר הם באים להגביל את כוחה. זהו בדיוק האיזון העדין שעליה להיות מודעת לקיומה ולהיזהר בצעדיה כדי לא להרחיק לכת בהפרתו. כאן המקום להפעיל ריסון עצמי על-מנת שהמחוקק לא יבוא וירסן אותך באופן לא-רצוי ולא-מידתי. כדאי, לכן, שגם השופטים יתבוננו בעצמם ויכירו בתרומתם למצב הקטסטרופאלי שעלול להיווצר כאן. תרומה מיוחדת למשבר החוקתי שמאיים להתרגש עלינו (כן כן, בלי להגזים), הרים נשיאו לשעבר של בית המשפט העליון והאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו. אם מתבוננים רגע בתמונה הכוללת ביושר וקצת מרחוק, הרי שני הצדדים התנהלו וממשיכים להתנהל באופן שרק מסלים את המשבר.

עוד בנושא: פרידמאניה / מי כאן המבוגר האחראי / הוונדטה של פרידמן / יד ימין ויד שמאל

ואם כבר התקררות עזה (אל דאגה, זה לא מדבק דרך המחשב) הושיבה אותי לכתוב ביום שמש יפה, עוד שתי הערות:

פריימריז. אצלם.

כמו הבצורת שצריכה להדאיג אותנו הרבה יותר אם היא מתרחשת באמריקה (כך אשכול הבלתי נשכח), גם הפריימריז ובעקבותיהם הבחירות לנשיאות שם. אני תוהה לְמה האמריקנים מוכנים פחות: לנשיאה אשה או לנשיא שחור. אולי התשובה שלהם תהיה עוד פעם לבחור במועמד הרפובליקני.

Comeback

ארי שביט חזר לנהל את המדינה. סליחה, לכתוב בהארץ. בתזמון שקשה להניח כי הוא מקרי, ערב פרסומו של דוח ועדת וינוגרד. נו, מי ינזוף בחברי הוועדה אם לא מי שערב סיום המלחמה קרא לראש הממשלה להתפטר אם לא ייצא למתקפה יבשתית? לא שכחנו.