בדרך לשיעור היוגה אני מאזינה לרדיו בבוקר. גלי צה"ל. בדרך-כלל אני משועשעת מהשיחה המשולשת בין רפי רשף, מנחם הורביץ ושרון וכסלר, המסיימת את התכנית. בימי ראשון מנהג הוא בתכנית הזאת לראיין שרים בדרכם לישיבת הממשלה. כל שבוע מציגים להם שאלה אחרת. השבוע נגעה השאלה לנסראללה, שערב קודם חזינו במופע האימים שלו בטלוויזיה. שרי ממשלת ישראל עלו לשידור אחד אחרי השני ובפיהם הבשורה: לחסל, לחסל. ועוד פעם לחסל. לא יתכן שהאדם הזה (שאיננו בן אדם בכלל) עוד מתהלך על פני האדמה. לחסל. ולחסל כבר אמרנו?
אינני רוצה לעסוק כאן בפן המשפטי של ההצעה הזאת. (נסראללה הוא ללא ספק גם מפקד צבאי, לא רק מנהיג פוליטי. אבל כרגע, ככל הידוע, לא מתקיים סכסוך מזוין בין ישראל ללבנון או לחיזבאללה שבמסגרתו יכול לחול הכלל של דיני המלחמה המאפשר להרוג לוחמים). אינני רוצה לעסוק גם בפן הרציונאלי או האסטרטגי שלה. (איזו תועלת בדיוק יביא "חיסולו" של נסראללה? האמנם עוד לא למדו בישראל שהריגת מנהיג איננה פותרת דבר? כמה מייאש). אלא בזמזום הבלתי פוסק הזה של שרי הממשלה. "לחסל". לכך שהתרגלנו לפועל הזה, שנראה מתאים למקצוע ההדברה, כדי להתייחס להריגתם של אנשים. לא סתם לימדונו חלק מהשרים שהוא לא בן אדם. דה-הומאניזציה היא שלב הכרחי כדי להרגיל את התודעה למעשים שלא ייעשו. נסראללה הוא אויב אכזר, שאינו בוחל באמצעים. אבל אינני בטוחה שטוב יוצא מאימוץ אמות המידה של האויב. ומהממשלה שלי אני רשאית לצפות (האמנם?) לאיזה שהוא אופק מעבר למנטרת החיסול. המדבירים בע"מ.
ומכירת חיסול
אפשר אולי להצדיק את כריכת הנושא הבא באותה רשימה בכך ש"אירוח" כנס הרצליה במשכן הכנסת הוא שלב נוסף בחיסול הדיון הציבורי בישראל. מכירת חיסול. נכתב רבות על השערורייה הזאת. בתחילה נהפך כנס הרצליה לבימה של הנאומים השנתיים של ראשי הממשלה, במקום שיעשו זאת בפני נציגי העם שבחר אותם. עכשיו הכנסת פשוט מארחת את הכנס הזה של מכללה פרטית, אחת מני רבות, במשכנה. נקודה אחת שלא הובלטה די, לטעמי, היא שיו"ר הכנסת שהתעקשה לקיים את הכנס במשכן למרות הביקורת הציבורית היא בוגרת של המרכז הבינתחומי בהרצליה, המארגן את הכנס.
אז בסיבוב הנוכחי של הקרב בין שני הגיסים על סדר-היום הלאומי, שוויון. האחד בכנס קיסריה והשני בכנס הרצליה. האחד "עוזר לחברי הכנסת לקבל החלטות" באמצעות גורמים מממנים בעלי אינטרסים לא ידועים (או כן). השני מתארח בכנסת, סליחה, בסלון של בעלי ההון. ואליך רצון, סליחה, איציק, בטריבונה.
קרוא וכתוב 