קרוא וכתוב

מאיה היא אחת מקורבנותיו של האנס חנן גולדבלט. אנס על פי קביעת בית המשפט. היא התראיינה אמש לערוץ 10, בפנים גלויות. ללא טשטוש פניה באמצעי זה או אחר או עיוות קולה. מאיה ניצבה בפשטות מול המצלמה וסיפרה את סיפורה.

הגיע הזמן. הגיע הזמן שהתוקפנים והמבצעים יתביישו ויסתירו את פניהם, ולא הקורבנות. בכך אינני מתכוונת לבקר כהוא זה את אותן נשים שאינן מוכנות להיחשף. אני מבינה אותן לחלוטין. בחברה שלנו הקורבנות עדיין מתביישים, במקום שיתביישו המבצעים. ועדיין נפוצה האשמת הקורבן. בסיום משפטו של גולדבלט זה קיבל ביטוי מוחצן, וולגרי ומקומם במיוחד, כשחבריו של המורשע תקפו מתלוננות בצעקות "את שקרנית" ו"את זונה". זאת אחרי שבית המשפט אמר את דברו. כי "החבר שלי הוא 'זהב טהור'", כדברי שייקה לוי. על החברים של חנן כתב היטב יוסי דר.

חייה של כל קורבן אונס נהרסים, גם אם היא מצליחה לשקם אותם. מאיה רמזה לכך כשקולה נשבר בדברה על כך שהיא עדיין סובלת מקשיים. מאיה היתה המתלוננת הראשונה נגד גולדבלט. היא החליטה להתלונן אחרי שבתה נולדה, סיפרה. היא ראתה זאת כחובה כלפיה. ובצדק.

גם בתלונתה וגם בהופעתה מתווה מאיה דרך. היא נותנת דוגמא למאות ואלפי קורבנות אחרים. היא מזכירה לנו שחברה שבה הקורבנות מתביישים היא חברה מעוותת, חברה חולה. תודה לך גם על זה, מאיה.

בתכניתם בערוץ 10 אמש, התייחסו עפר שלח ורביב דרוקר לחברים של חנן. אחד מהם שאל את חברו האם היה מגיע לבית המשפט לתמוך בחבר שביצע מעשים כאלה. הוא אמר שכן, אבל לעולם לא היה "מתעסק" (כך!) עם המתלוננות. אבל אז הראשון אמר, נניח שמדובר היה בחבר שנאשם באונס ורצח ילדות קטנות. האם גם אז היינו מגיעים לבית המשפט? קרוב לוודאי שלא, השיב לעצמו. אז בעצם, שאל/אמר, האם אין בכך שאנחנו מגיעים לבית המשפט כשמדובר בעבירות אחרות איזה מסר לגבי קולת המעשים בעינינו?
אכן, שאלה במקומה. חברות אף היא ערך, ואין להקל ראש בדילמה שעומדת לפנינו כאשר חברינו עשו מעשים פסולים או נתעבים. אבל צריך גם לזכור שחברות איננה ערך שלא תלוי בדבר. היא תלויה בדבר ועוד איך: אנחנו מתחברים לאנשים בגלל מי שהם. ומי שהם קשור גם למה שהם עושים. כשמתגלה לנו שהם עשו מעשים מסוימים, הם שוב אינם אותם בני-אדם שחשבנו שאנו מכירים, ואוהבים בשל מה שהם. "בטל דבר, בטלה אהבה"