לא נשיא מדינת ישראל, ששותק על פשעיה של סין בלהיטותו לנסוע לטקס הפתיחה של האולימפיאדה (אבל הרגיעו אותנו שהוא הגיע אליו ברגל ממלונו, כי הכי חשוב זה לא לחלל שבת). אלא נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם מגידור. קולו לא נשמע עד כה בעקבות הפרסומים על הפרשות המטרידות של החוג לסוציולוגיה. ואם קולו הוא זה שנשמע דרך הודעות הדוברת, יש מקום לעוד יותר דאגה.
מן הפרסומים עולים חשדות להתנהלות חמורה באוניברסיטה שמנהל מגידור. ישנם חשדות הנוגעים לפלילים, שבהם מטפלת המשטרה. טיפול זה אינו פוטר את האוניברסיטה מהתייחסות רצינית לנושא ובדיקתו. זאת גם באשר לחשדות הספציפיים עצמם, המצביעים, במקביל למישור הפלילי, על התנהלות לא תקינה לכאורה ברמה המשמעתית-האוניברסיטאית, וגם ברמה המבנית הכללית יותר, שבעיות אלה הן רק ביטוי לה.
ההודעות לעיתונות ששיחררה עד כה האוניברסיטה, באמצעות דוברתה, דחו את אחריותה של האוניברסיטה, ובתוך כך לקן בסתירות פנימיות בדבר ידיעתה או אי-ידיעתה של האוניברסיטה על הטענות. בינתיים גם התפטרה הוועדה לקידום מעמד נשים באוניברסיטה.
נכון היה, במקום להסתתר מאחורי הדוברת, להקים מיד שני צוותי בדיקה שיורכבו ממיטב האנשים באוניברסיטה, שמעמדם והרקורד שלהם לא יאפשר לפטור את מסקנותיהם בלא-כלום. אלה יגישו למגידור את מסקנותיהם תוך זמן קצוב ועליו לוודא כי מסקנות אלה לא תיהפכנה לאות מתה.
הצוות הראשון יצטרך לבדוק את חלקה של האוניברסיטה בפרשה של החוג לסוציולוגיה. האם הגיעו תלונות ספציפיות בשבע השנים האחרונות, ומה נעשה לגביהן? האם לדיקן הקודם של הפקולטה למדעי החברה (המכהן כעת, כך קראנו, בוועדת החיפוש לנשיא החדש!), ואולי לבכירים נוספים, חלק בהשתקת הפרשה וטיוחה? ומה נעשה לנוכח התבטאויותיו המזעזעות של אותו דיקן לשעבר עצמו, אף הוא מן החוג לסוציולוגיה, כלפי נשים? התבטאויות שהוא אינו מכחיש אלא רואה בהן בדיחות חביבות, ומהוות עבירה לכאורה על החוק נגד הטרדה מינית,? לכל אלה יש לתת תשובות אמיצות ולהפיק לקחים להבא. אחרת ימשיכו נשים להסתובב באוניברסיטה בתחושה שגופן הפקר וכבודן מרמס; שכן המסר המועבר ברמה המוסדית הוא שתלונותיהן לא נבדקות ברצינות. אם זה לא ייעשה, ירגישו נשים רבות באוניברסיטה שהיא מעניקה גיבוי למרציה ובכיריה על גופן, פשוטו כמשמעו.
על הצוות השני יהיה לבדוק את המצע המאפשר ניצול לרעה של כוח באוניברסיטה כלפי נשים. צוות זה יצטרך להתרכז בטיפול עומק בבעיות שצפו, במבנים שיוצרים אותן תומכים בהן ומנציחים אותן. יהיה עליו לנתח את הבעיות ולהציע תכנית פעולה ארוכת-טווח שמטרותיה: להטמיע עקרונות של שוויון וכבוד ביחס לנשים באוניברסיטה, בכל הדרגים; למנוע את אווירת הפחד שעליה העיד ראש החוג לסוציולוגיה עצמו; לעודד נשים להתלונן, לתת גיבוי לאלה המעיזות להתלונן, ולהגן עליהן מפני התנכלות.
את כל זה היה צריך לעשות אתמול. עוד לפני כן, על נשיא האוניברסיטה להשמיע את קולו. לא רק בקהילת האוניברסיטה פנימה, אלא באופן ציבורי.
בעניינים האקדמיים באוניברסיטה מטפל הרקטור. גם קולו, למרבית התמיהה והבושה, לא נשמע. אבל בראש האוניברסיטה עומד הנשיא. אפילו אם את מגידור מדריכה תפיסה צרה (וצרת אופק) של ניהול, כדאי לו להתחיל לפעול. כי טיבם של ארועים כאלה הוא שהם משפיעים בסופו של דבר גם על התרומות שיגיעו למוסד. וזה בוודאי כבר ידאיג את מגידור, גם אם שום דבר אחר לא מדאיג אותו.
על עמיתיו של פרופ' בן ארי שכן דיברו (ואוי לאותו דיבור), ראו ברשימה הקודמת
קרוא וכתוב 