החלטתה של האוניברסיטה העברית לאסור כל יחסי מין, גם בהסכמה, בין מרצים למי שהם נמצאים אִתם ביחסי סמכות בהחלט שווה דיון רציני. האם זאת ההחלטה הנכונה? האפשרית? האם חורי המסננת לא קטנים מדי? האם ניתן לעשות גזירה שווה של הסכמה שאיננה באמת הסכמה מיחסי תלות אחרים כמו פסיכולוג או רופא ופציינטית, ליחסים בין מרצה לסטודנטית? האם אין בכך פטרנליזם וחדירה מופרזת לרשות הפרט? אבל דיון כזה חייב להציג גם את כל הבעיות של הצד השני, אפילו בלי להיכנס להטרדות ושאר תופעות שאין חולק על כך כי הן אסורות. למשל, הבעייתיות שנקלע אליה מרצה שצריך להעניק ציון לסטודנטית שהוא מקיים אִתה רומן, בהסכמה מלאה נניח. או להחליט על מי מבין תלמידי המחקר שלו להמליץ לקבלת מלגה, או עם מי לפרסם מאמר משותף. איך מצב כזה יכול להתקיים בלי חוסר-הגינות כלפי כל שאר הסטודנטים שלו, חוסר הגינות שמובנה בסיטואציה?
כפי שניתן לראות בקלות, הבעיות רבות ולכן גם הדיון מעניין ושווה. את הכפפה הזאת לא הרים עיתון הארץ, שפירסם בסוף השבוע במוסף שלו כתבת רכילות צהבהבה, במירע המסורת שלו. כתבה שנדף ממנה ריח לא נעים של כתבה מטעם (מטעם המאוימים מהתקנה החדשה), ולא פחות מכך של התחנפות לפלח גדול של קוראיו, שהם מרצים באוניברסיטאות.
מתחת לתמונתה של ריקי שפרינצק המרואינת בכתבה התנוסס התואר פרופסור. לא רק שלא פרופסור, אפילו דוקטור היא לא. סתם טעות, אבל כמו תמיד מעוררת מחשבות עד כמה המידע האחר שמובא בכתבה מדויק. בכל אופן, לא מפיה של ריקי ("לאן מובילים הרוכסנים") שפרינצק נלמד על מורכבות הסיטואציה האתית שהאוניברסיטאות מתמודדות אִתה סוף סוף, לאחר ששוב לא ניתן להדחיק את התופעה; גם אם תיק החקירה הפלילי נגד פרופ' איל בן-ארי נסגר. זה שמהאוניברסיטה יוצאים רומנים רציניים, גם בין מרצים לסטודנטיות, שחלקם מסתיימים בנישואים – זה ממש לא חידוש. להקדיש כתבה לכל הרכילויות האלה במקום להתמודד ברצינות עם הקשיים המעניינים – זה מעיד על רמת העיתון. לפחות שלא יתיימר להיות רציני יותר ממתחריו.
שלום ותודה
אחד העיתונאים הכן רציניים של הארץ, עוזי בנזימן, פורש לגמלאות וכותב היום את רשימת הפרידה שלו. בנזימן יחסר. מצד שני, נאמר לי שגם לפני כשנתיים פרש וכתב את "הרשימה האחרונה" כבר אז… אז אולי גם הפעם הפרידה לא סופית. בכל אופן תודה לבנזימן ובהצלחה. ושנה טובה לכולם.
קרוא וכתוב 