קרוא וכתוב

אחת לכמה זמן מתלהט הוויכוח האם תופעות של ניכור ואכזריות מקבלות עידוד באינטרנט, או שהרשת איננה אלא שיקוף של המציאות האנושית, על הטוב והרע שבה. הארוע האחרון הוא התאבדותו של צעיר בן 19 אל מול מצלמה ששידרה את מותו לגולשים, לאחר שהצהיר על כוונתו לעשות כן. גולשים אחדים עודדו אותו להתאבד, אחרים ניסו להניא אותו, חלקם בחרו להתווכח האם המנה שנטל אכן קטלנית. אחד מהם פנה, מאוחר מדי, למנהל האתר. הרוב, ניתן לשער במידה רבה של ביטחון, פשוט כי כך זה תמיד, צפו ושתקו. העומדים מן הצד הם תמיד הרוב, לא כן? באחת התגובות לידיעה על הארוע המזעזע הזה כתב מאן דהוא כי הדבר איננו שונה מקהל המתאסף למרגלות בניין שמגגו מאיים אדם לקפוץ, צופה בנעשה וחלקו מעודד אותו בקריאות "קפוץ, קפוץ!". "זו לא הרשת, זו האנושות המחורבנת", סיכם.

אכן, ברור שהרשת אינה אלא פלטפורמה, טכנולוגיה. היא איננה טובה ורעה כשלעצמה. הערכות כאלה הן פונקציה של מה שבני אדם עושים ברשת. השאלה המעניינת יותר היא האם יש ברשת כטכנולוגיה מאפיינים המקלים או מקשים על בני-אדם להפגין את תכונותיהם; את טובם או רשעותם; את נכונותם להגיש עזרה או את האפשרות הנוחה לצפות מן הצד. וכאן, נראה לי, התמונה מעט יותר מורכבת. צפייה בשידורים חיים כאלה ברשת מתאפשרת באמצעות מסך, בדיוק כמו מסך הטלוויזיה, אך מה שרואים דרכו אינו מבוים ואפילו לא תכנית ריאליטי. מדובר בחיים. חיים של אחרים. והצפייה השותקת מן הצד, ההימנעות מהגשת עזרה ולו ביצירת קשר עם הרשויות או עם מנהלי האתר, נעשית קלה יותר בשל העובדה כי עוד פחות אפילו מקהל מקרי המתקבץ ברחוב, אנחנו לא מזוהים. האנונימיות של הצפייה מקילה עלינו לנהוג בחייהם של אחרים המובאים אל שולחננו כאילו היו סרט. הם לא.

כותב ירדן:  "אפשר לדון בסיבות לכך שאנשים מתעדים את המוות שלהם. אפשר לדון בגורמים לכך שאנשים חושפים את החיים שלהם בפומבי בלי פילטרים (…). אפשר לשאול איך קרה שאנשים צפו בהתאבדות ולא התקשרו למשטרה (…) אבל הדבר היחידי שאין טעם לשאול זה 'למה זה קורה באינטרנט'. (…) ברשת היום אפשר לראות תיעוד מלא של החיים האנושיים לאורכם ולרוחבם, בצורה שמעולם לא תועדה מעולם. לצערנו, לפעמים, זה גם אומר שאנחנו נחשף לצדדים המכוערים של הקיום האנושי". מה שדורש שינוי הוא ההישארות במקום הפאסיווי של "היחשפות". הרשת מבחינה זאת היא יורשתה של הטלוויזיה. אבל היא מאפשרת גם אינטראקטיוויות וגם נקיטת יוזמה. אכן, טפשי להאשים את הרשת במה שאנשים עושים בה, או נמנעים מעשייתו. באותה מידה, אין להתייחס למה שבני-אדם עושים בה, או במקום אחר, כאל דבר-מה שאין עליו שליטה. השאלה היא איך לתעל את האנרגיה האנושית הזורמת ברשת לכיוונים חיוביים, לכיוונים שיוציאו מן האנושות את המיטב שבה, שגם הוא קיים לצד היותה אנושות "מחורבנת", כדבר המגיב. זו היא שאלה חינוכית, לא טכנולוגית (גם אם הטכנולוגיה יכולה להירתם לכך). אבל זאת השאלה היחידה שנראית לי חשובה.

עוד בנושא: שומרונים רעים