משהו רע קורה בהארץ. לא שזה חדש: ההצהבה וירידת הסטנדרטים בכל תחום (כולל הלשוני) כבר פשו בעיתון מזמן. וכתבתי על כך לא אחת. אני לא מנויה על העיתון כבר כשנתיים, אני חושבת. עדיין, אתר הארץ הוא מקור להתעדכן בו, ואני מרפרפת על מהדורת האינטרנט שלו.
המגמה הרעה הזאת כנראה מכוונת מלמעלה, כך אני קוראת. אכן יכולה להיות מחלוקת בשאלה איך (מה שהיה) עיתון איכות יפח את נשמתו יותר לאט: בכך שיבדל עצמו ממתחריו, זאת אומרת ינסה להמשיך להיות אליטיסטי ולהעניק לקוראיו קריאה מאתגרת, או בכך שינסה להתחרות אתם במגרש שלהם, של העממיות והנמיכות. בהארץ בחרו מזה זמן באפשרות השנייה.
אבל הרוח הרעה הגיעה בזמן האחרון לליבה של העיתון: למאמרי המערכת ולטורי הדעות. אתמול פירסם ארי שביט, המוביל את מגמת הנפיחות העצמית של הארץ (שטרם הסתנכרנה עם הצְהבתו) – מאמר בגנותה של ציפי לבני. מה זה בגנותה, מאמר אזהרה. תעיד כותרתו. רק שכל ה"עדויות" ה"מפלילות" את ציפי לבני, חלק גדול מהן מתחום הפסיכולוגיה, נמסרו בעילום שם. לא רק שאמיץ זה לא, רציני זה לא. העניין איננו בחיסול החשבונות עם לבני, שאם להמשיך בשדה הדימויים של העולם התחתון, שביט מלוהק בו רק לתפקיד הרוצח השכיר, לא מזמין הרצח. העניין הוא בסטנדרטים העיתונאיים המאפשרים לפרסם פתשגן כזה בעילום שם. (עוד על מאמרו של שביט מומלץ לקרוא אצל יוסי גורביץ).
מאמרי המערכת הם סוגה בעייתית הרבה יותר, משום שעל-פי המסורת של העיתונים שהארץ מנסה להידמות אליהם (אך הולך ומתרחק מהם), הם אינם חתומים. כביכול מייצגים את דעת העיתון. מאמר המערכת מיום חמישי שעבר, התערב התערבות אדיטוריאלית חסרת תקדים בחופש האקדמי ובמינויים אקדמים. המאמר נכתב, כך מלחשים, לא על-ידי גדעון לוי – המועמד הטבעי לעמוד מאחורי מאמר שערורייתי כזה, הכותב לאחרונה רבים ממאמרי המערכת – אלא על-ידי המו"ל של העיתון, עמוס שוקן. לא פחות. מאמר המערכת של היום קרא לא להצביע מרצ. שוב, מקובל בין עיתונים דעתנים, מקבוצת ההתייחסות של הארץ עד לא מזמן, שערב בחירות הם ממליצים למי להצביע. בין אם בכיוון הכללי ובין אם הם נוקבים בשמם של המועמד או המפלגה. עד כאן זה בסדר גמור. לקרוא למי לא להצביע – זה נע בין תמוה לנבזי. גם הנימוק מעניין. מרצ תמכה בשלב הראשון של מבצע 'עופרת יצוקה'. מכיוון שקשה לי להאמין שהארץ יקרא להצביע לחד"ש (זה בכל-זאת לא בדיוק מתאים לקו של הדה-מרקר), מעניין יהיה לראות למי הוא כן יקרא להצביע. האם בעוד מי שתמך תמיכה מסויגת וחלקית נפסל, תקבל מפלגתו של יוזם ומוביל המבצע את ההכשר של הרב גדעון לוי (או האדמו"ר עמוס שוקן)? אני לא אפול מהכיסא. (מזה זמן שאני צופה בפליאה משועשעת בנטייה של המביעים עמדות אולטרה-שמאלניות מדי יום, לקרוא ערב בחירות להצבעה מאד מיינסטרימית. כך גדעון לוי שקרא לפני שנים אחדות להצביע פרס, ואורית שוחט, שקוראת היום להצביע לבני. כן, ברור שגם לתופעה הזאת יש הסבר, אני יודעת).
לי נדמה שהשילוב של צהוב, סטנדרטים מקצועיים נמוכים, רישול לשוני וסהרוריות פוליטית – הוא מתכון בטוח להתאבדות של עיתון. אבל מי יודע, אולי הקהל שאליו מכוונים בשלושת הגורמים הראשונים בכלל לא מגיע לקרוא את מאמרי הדעות המגלומניים של ממליכי מלכים מטעם עצמם, ואת מאמרי המערכת הסהרוריים. אולי אנחנו עומדים לצְפּוֹת בהצלחה כלכלית מזהירה. איכות עיתונאית? זה כבר סיפור אחר.
קרוא וכתוב 