אימה בהר מאת שארל-פרדינן ראמי. מצרפתית: רמה איילון. ספריית רות, 2025, 158 עמ'.
משהו נורא קרה שם למעלה בהר, 20 שנים קודם לכן. מה בדיוק טיבו של האסון אין אנו יודעים. אבל זקני הכפר השוויצרי השלו זוכרים ומתנגדים לעלייה מחודשת אליו, שאותה מקדם ראש הכפר, כדי לאפשר לעדר – מקור הפרנסה של הכפר – אדמת מרעה משובחת. ראש הכפר מבקש לקבל תמיכה במהלך ומביא את הצעתו להצבעה במועצת הכפר. הצעירים שאינם זוכרים את מה שאירע ומבטלים את החששות – גוברים על הזקנים. וההכרעה נופלת. זוהי תמונת הפתיחה של 'אימה בהר'.
מתחילת הספר, אפוא, אנו יודעים כי משהו רע יקרה. ישוב ויקרה. חוט דק של אימה, שהולכת ונבנית, משוך על הספר הצנום הזה. אימה מול ההר המואנש, ש"יש לו רצונות משלו", ושבריריות האדם מול איתני הטבע ומול אכזריות לבם של אחיו בני האדם. אבל גם חוט של מסתורין שנמשך והולך אחרי תום קריאתו: על מה בדיוק הספר? האם הוא ספר ריאליסטי עם גוונים מיסטיים, או שיש לקרוא אותו גם כאלגוריה? האם עניינו בהיבריס, היוהרה האנושית, שסבורה כי האדם יכול לנצח את הטבע? האם הוא על פערי הדורות, ועל הפוקד את מי שמסרב לשמוע לזקני השבט? ואולי על גורלו המר של מי שלא לומד מן העבר? האם ההר מקולל או שמא את הקללה נושאים בני האדם עצמם?
'אימה בהר' ראה אור ב-1926, לפני כמעט 100 שנים, ויצא כעת ב"סדרת עולם" של ספריית רות המצוינת. זהו ספרו הראשון של ראמי שאני קוראת (שני ספרים אחרים שלו תורגמו לעברית לפני שנים רבות). לאחר קריאתו ניצתה סקרנותי ולמדתי שלסופר השוויצרי הפורה – מעבר להיותו סופר של הטבע – היתה זיקה לאמנויות אחרות, בעיקר מוזיקה וציור. ואכן חלקים גדולים של 'אימה בהר' נדמים כציור של פלאי הטבע: של ההר הנשגב ביופיו ושל זעמו המאיים.
הפליאה לתרגם, כהרגלה, רמה איילון. שאף הוסיפה אחרית דבר ששופכת מעט אור על ראמי ומעט עוד יותר על הספר. כדבריה, "מה מיוחדת היתה החוויה לתרגם יצירה ספרותית נדירה ביופיה".
Charles Ferdinand Ramuz, La Grande Peur dans la montagne.
קרוא וכתוב 
כתיבת תגובה עניינית ומכבדת, בשם מלא