קרוא וכתוב

Linda Ridzén, When The Cranes Fly South. Translated from the Swedish by Alich Menzies. Vintage, 2025, 309 pp (Kindle edition).

ההחלטה הכואבת מכולן היא זאת של בנו הנס לקחת ממנו את כלבו האהוב סיקסטן, בנימוק שהוא לא יכול לטפל בו יותר כמו שצריך. סיקסטן הוא למעשה כל מה שנשאר לבו, וגם הוא נלקח ממנו. לבו של בו נשבר בקרבו. הכאב והכעס גדולים מנשוא. בו מפגין אותם בדרכים שעדיין פתוחות בפניו במצבו, כמו סירוב לאכול מהמזון שבנו מביא, אי-מענה לטלפונים שלו והתעלמות ממנו כשהוא מגיע. ובכל זאת, בסוף מגיע גם סוג של פיוס. ופרידה. ובו מצליח להגיד לבנו כמה הוא גאה בו.

בסוף, כשהוא בימיו האחרונים, כחסד אחרון, מביאים לו שוב את סיקסטן כדי שיוכל להיות לצדו. בו שומע את טפיפות רגליו ומריח את ריחו עוד לפני שהוא חש את פרוותו הרכה של כלבו האהוב שמתכרבל לצדו במקומו הקבוע ומניח את ראשו על בטנו.
זהו לילה חשוך, הלילה האחרון. ובו לא יכול לראות דבר. אבל ריח פרוותו של סיקסטן מגיע אליו, וגורם למשהו לנוע בתוכו. הוא חש את חוטמו הלח מתחת לפרק כף ידו וסיקסטן נלחץ אל גופו. "הכול בהיר כבדולח".
יציאת העגורים דרומה, שנתנה לספר את שמו, מסמלת את יציאתו של הגיבור בצעירותו לחיים חדשים. וגם את יציאתו מן החיים.
“A window opens, and I hear the cranes gathering to fly south” מתאר בו את רגע פרידתו מן העולם.

חלון נפתח. המטפלת המסורה אינגריד מדווחת בפתק האחרון, שנרשם ב-3:30 לפנות בוקר, שבו נפטר בשנתו בשלווה, ללא כאב, כשידו מונחת על סיקסטן.  והדמעות שלנו לא עוצרות.

'כשהעגורים עפים דרומה' הוא ספר הביכורים של לינדה רידזן, דוקטורנטית לסוציולוגיה. הרעיון לכתיבתו הגיע מהפתקים שהשאירו המטפלים של סבה למשפחתה כשהוא התקרב לסוף חייו.
זהו ספר רגיש, יפהפה ונוגע ללב. ושלוחה מכאן המלצה חמה ומשאלה שאחת מהמתרגמות הנפלאות שיש לנו מהשפות הסקנדינביות תתרגמו משוודית גם לעברית.

עוד בנושא:
הזקנה היא מרחץ דמים

כל ביקורות הספרים