אין מה לומר, מלחמות טובות למטרידים. כאלה שהורשעו וכאלה שיש להדגיש שכרגע יש נגדם רק האשמות ושמועות, אם כי כאלו המסתובבות שנים רבות. דבר טוב יותר מהמלחמה בצפון לא יכול היה לקרות למשה קצב. עד כדי כך שלו הייתי חובבת קונספירציות הייתי שואלת אם היא מוזמנת על-ידו. יכול להיות שהחבל שהידק לעצמו קצב על צווארו כבר עבר את שלב האל-חזור. בכל זאת, נשיא תחת חקירה פלילית, שהאמת איננה נר לרגלי לשכתו, איננו דבר שהדעת סובלת. אבל כרגע דעת הקהל מוסחת בהסחה המֵרבית שיכול מי לאחל לעצמו.
ואתמול מספרת לי חברתי שבעודנו מדברות בטלפון היא מזפזפת בין הערוצים בטלוויזיה ואת מי רואות עיניה ישוב כפרשן באולפן ערוץ 2 אם לא את ידידנו האלוף (במיל.) יצחק מרדכי. מלחמות טובות למטרידים. במיוחד כאלה שהצבא לא הורידם בדרגה כמתבקש בשל העבירה שהורשעו בה. הנה התשובה למי שטענו שמרדכי כבר לא הולך למילואים ולכן לא עושה שימוש בדרגותיו, כך שאין זה משנה אם הן תישארנה וירטואלית על כתפיו. מתברר שבשביל לשבת עם פרצוף ארוך ומבין באולפן ולקשקש מגובה הדרגות, אפשר להוציא מהנפטלין גם מטריד ותוקף סדרתי.
הנחמה היחידה בשלב זה, כך עושה רושם, היא שהרב לאו לא יהיה מועמד לנשיאות. הרקורד של הנשיא הבא (ולמה לא נשיאה?) צריך להיות נקי לחלוטין, גם משמועות. שום אריק שרון כבר לא יוכל למנוע פרסום על הרגליו הנלוזים של המועמד, כך נראה. לא שגופן וכבודן של נשים יהיו פתאם חשובים לכל מי שידעו ושתקו גם טרם בחירתו של קצב; הם סתם מבינים שפעמיים אי-אפשר לחזור על אותו תרגיל.
בארצנו הקטנה לא היתה פורצת שערורייה בעקבות כנס שכזה. כנסים על טהרת גברים – לפעמים עם אשה אחת כ-token other, לכסות את ערוות מצפונם של מארגניהם – הם חיזיון נפוץ בארץ הקודש. נדרשתי לכך לא פעם ולא פעמיים. הסיבה שאני מתעכבת על כך שוב – מעבר לכך שאסור לעזוב את הנושא עד שיחול שינוי – היא התגובה הטיפוסית אך המאלפת במיוחד הפעם, של מנכ"ל אותו מכון, אחד אבינועם בר-יוסף. "המוזמנים לאירוע נבחרו על פי כשרונם ולא לפי מינם". אכן, מי היה רוצה לארגן כנסים על-פי מפתח כרומוזומי? אנחנו בעד הצטיינות וכישרון, כידוע. אלו צריכים להיות הקריטריונים הרלבנטיים (במיוחד כשמדובר בכנסים אקדמיים, לאו דווקא בכנס דוגמת זה). האמת ניתנת להיאמר, שלא תמיד מיעוטן של הנשים בכנסים כאלו נובע מכך שמארגניהם לא ניסו והשתדלו. לעיתים אלו שפונים אליהן משיבות בשלילה (ממש כמו גברים שפונים אליהם). במיוחד לא קל למצוא נשים לכנסים בתחומים שבאופן מסורתי אין הרבה נשים העוסקות בהם, כמו ביטחון. הטריק הידוע הננקט בידי מארגנים שמראית העין בכל זאת חשובה להם הוא למנות אשה כיו"ר. שתיתן את רשות הדיבור ותוודא שהדוברים לא חורגים מהזמן המוקצב להם, ובהזדמנות זאת תקשט את הבמה ואת ההזמנה או המודעה ותשקיט את המצפון. הדילמה האם להופיע כאשה-יו"ר יחידה מוכרת לי היטב. כמעט תמיד אני מכריעה בזכותה, כי החלופה – של קיום כנס ללא אף אשה – נראית לי גרועה עוד יותר. אני מקווה תמיד שהערתי למארגנים בדבר היעדרן של נשים תשפיע לפחות לפעם הבאה.
הטענה הזאת – שניתן לתמצת ב'תנו "לחזר"' – איננה חדשה. אבל דבר אחד הוא לקרוא אותה בכמה טוקבקים מפי כותבים עלומי שם, שהתבטאויותיהם העלובות מגלות בעיקר את חששם מפני נגיסה בעוד מעוז כוח גברי (ה"כוח" לעשות בגופן ובכבודן של נשים כרצונם, במקרה זה); דבר אחר לגמרי הוא לקרוא את זה בדבר המערכת של עיתון ליברלי לכאורה. מאמרי המערכת של הארץ מפורסמים באופן מסורתי ללא חתימה, כמייצגים את דעת המערכת ולא איש זה או אחר בה. לא כל כך אכפת לי אם המאמר נוטף הצדקנות הזה נכתב בידי גבר או מה שלא פחות סביר, בידי אשה. העיקר הוא שזה מה שיש לעיתון לאנשים חושבים לומר למחרת הרשעתו של ידוען בשני מקרים של מעשים מגונים, המגיעים לכדי תקיפה מינית, ובשני מקרים של הטרדה מינית. (ועל זה מה שיש למערכת הארץ לומר הוא "סקרנות ושיפוטיות רגשנית בעיקר כלפי אנשים ידועי שם").
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.