שתקתי ביום שישי. מה עוד אפשר לכתוב במיוחד כדי לאזכר את יום המאבק באלימות נגד נשים, שצוין כבכל שנה ב-25 בנובמבר. הרי הנסיגה במעמדן של נשים בישראל זועקת אלינו מכל פינה בכל יום. הדרת נשים היתה לנורמה. לא רק בירושלים המתחרדת. לא רק בארגונים וחברות הנכנעות לתכתיבי חברות הפרסום שמצדן נכנעות לתכתיבי החרדים בעיר, בשתיקת העירייה. גם בתכניות טלוויזיה, מעוז הליברליות עלק. כאשר נצפית בקירשנדון אשה זאת עילה לסטטוס. וגם אז, בדרך כלל, במסגרת מה שאפשר לכנות הפינה “עולם הולך ונעלם” בסוף התכנית. כמעט על רקע כתוביות הסיום. מתצפית שערכה ד”ר נורית גילת לפני כשנתיים ונשלחה אלי בזמנו, עולה כי נשים היו רק כ-8% מהמרואיינים בתכנית; כי בכשני שליש מהתכניות לא הופיעה אף אשה; וכשאחד המנחים נעדר מחליף אותו תמיד גבר.
מהתרשמותי הסובייקטיווית לא השתנה מאז דבר, אולי להיפך. (לבד מכך שהשנה, לראשונה, ראיינה שם אשה כמחליפה). גם לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים ראיינו שם גבר. אני שמחה, באמת ובתמים, שגברים מגלים עניין בנושא. זה באמת לא עניין “של נשים” אלא סוגייה חברתית ראשונה במעלה. אבל על רקע ההדרה השיטתית של נשים בתכנית הזאת זה צרם במיוחד.
אפשר להתווכח אם הדרת נשים היא אלימות. כמו שאפשר להתווכח אם אלימות מילולית היא אלימות. או שמא זאת קצת זילות השפה: לא כל פגיעה היא אלימות. גם לא כל אלימות היא ישירה. אלימות מבנית, למשל, היא אלימות שנוצרת כתוצאה מהפקרה של אוכלוסייה מסוימת על רקע סוציו-אקונומי, אתני או מגדרי, שמביאה לתוצאות כמו תחלואה או תמותה מוגברות. אלו הם קיפוח או אפליה המובנים לתוך הסדר החברתי ולכן פחות נראים לעין מאשר אלימות גלויה, אך תוצאותיהם קטלניות לא פחות.
אשר לאלימות הקשה, hard core, שבאופן מסורתי מציין ה-25 בנובמבר, היום הזה עמד השנה בסימן בקשתו של קצב לדיון נוסף. זאת לאחר שערעורו נדחה בבית המשפט העליון והוא אמור להיכנס לכלא כדי לרצות את עונשו בעוד פחות משבועיים. אני מרשה לעצמי להמר שהבקשה תידחה: אין עילה משפטית לקיים דיון נוסף. אבל אחרי הדחייה תבוא בקשת החנינה, כמובן.
שלושה ימים לפני יום המאבק, דווח בהארץ בזו הלשון: “חשד: דייר מרכז קליטה בקרית גת רצח בדקירות דיירת על רקע רומנטי והתאבד”. וזה במעוז השמאל הליברלי, הרוצה מאוד שנאמין כי הוא עומד גם בחזית המאבק נגד אלימות מינית (מלבד כשהיא קורית אצלו בבית; ומלבד הדיווחים מקלי הראש על חיים רמון ואיל בן ארי; ומלבד כל ההערות והבדיחות הסקסיסטיות המשובצות במאמרים רבים. ומלבד בני ציפר, הפרובוקטור בשקל, הכופר מכל וכל באלימות נגד נשים ובהדרת נשים, שמקבל שם מקום של כבוד). את הכותרת המקורית כבר לא תמצאו באינטרנט. אולי כי הכותרת שונתה בהמשך; אולי בעקבות המכתב למערכת מהיום, שמחה על כך ותבע: די עם הרקע הרומנטי. באמת די. אלימות היא אלימות. אין בה דבר רומנטי.
קרוא וכתוב 