את הפעילות הפוליטית שלי התחלתי בתנועה הפמיניסטית. כן, היתה פעם תנועה כזאת בישראל (טוב, בתל-אביב), די פעילה אפילו. אחד משיאי פעילותה בתקופה שבה הצטרפתי היה בנושא הפלות. ה-31 במרץ 1979 נקבע כיום מאבק בינלאומי למען הזכות להפלה חופשית, אמצעי מניעה ונגד עיקור כפוי. בישראל הוא קיבל משמעות מיוחדת נוכח הסכנה שאיימה (והתגשמה) על הסעיף הסוציאלי בחוק ההפלות. היתה זאת הבטחת בגין למפלגות הדתיות, כשעלתה לשלטון ממשלת הליכוד, לבטל את סעיף 5 בחוק ההפלות, שהיה ידוע כ"סעיף הסוציאלי" והקנה לנשים אפשרות מוגבלת לבצע הפלה תוך התחשבות במצבן הכלכלי, החברתי והנפשי.
אתמול פורסמו הנתונים על ההפלות בארץ והתפלגותן. ב-2008 בוצעו בישראל 19,954 הפלות שאושרו בוועדות להפסקת הריון. הנתון שמשך את תשומת לבי והזכיר לי את סעיף 5 והמאבק נגד ביטולו, היה ש-54% מההפלות אושרו בשל "יחסים אסורים לפי החוק או ההלכה". (השאר: 19% עקב נזק אפשרי לעובר, 17% עקב חשש לנזק גופני או נפשי לאם, ו-10% עקב גיל חריג של האשה). מהם יחסים אסורים לפי החוק או ההלכה? הריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות הם אפשרות. אבל המצויים בתחום יודעים כי "יחסים אסורים לפי ההלכה" בהקשר של פנייה לוועדות להפסקת הריון, הם בעיקר שם קוד לכך שהאשה מספרת בוועדה, כדי שההפלה תאושר לה, שההריון איננו מבעלה. התוצאה היא שהילוד יהיה ממזר. וכדי למנוע זאת מותר – מה זה מותר, צריך! – לעשות גם הפלה. וכך נשים שלא רוצות בילד מסיבות שונות, היכולות להיות קשיים כלכליים, חברתיים או משפחתיים – שלפני 30 שנים כוסו על-ידי הסעיף הסוציאלי – צריכות לשקר למדינה כדי שזאת תאשר להם לחזור להיות השולטות בגופן ולמנוע מילדים לא רצויים להיוולד.
הברושור מ-1979 (התאמינו שמצאתי אותו?), מספר כי נשים שנדחו על-ידי הוועדה "נאלצו להצטרף למספר המדהים של 50,000 הפלות בשנה [אז!] המבוצעות בצורה לא חוקית ואשר מחירן נע בין 7,000 ל-10,000 ל"י, מחיר הגבוה בהרבה ממשכורת ממוצעת במשק". ממשיך הברושור ומצהיר על מטרות המאבק: " * אין אנו מקבלות את סדר העדיפויות של הממשלה: הקצבת 300 מיליון ל"י לעיבוי ההתנחלויות לעומת קיצוץ של מיליוני לירות מתקציבי הסעד, הבריאות והחינוך. * אין אנו מוכנות להפוך למכונות לייצור חיילים. * אין אנו מוכנות לשלם בגופנו את מחירה של שום אידיאולוגיה דתית ולאומית".
אחד מהלהיטים בין נשות התנועה אז היה שיר מתורגם של ברכט, שאף הולחן על-ידי אחת מהחבֵרות ככל הזכור לי. כה פופולרי היה, עד כי אני זוכרת על-פה את מילותיו (על לחנו) עד היום. נסתפק כאן בפזמון החוזר: "את תהיי לנו אֵם / את תגיעי רחוק / את תלדי לנו בשר תותחים. / כך ציווה לך הטבע / וזה גם החוק / שאי בטנך בגאון וחייכי".
ומי שמסרבת – שתשקר בוועדה להפסקת הריון (ותחזיק אצבעות שאם אחר-כך תיקלע למאבק גירושין מכוער, לא תנושל מכל נכסיה, אם לא מילדיה, כי יש הוכחה שנאפה).
עוד בנושא:
Roe v. Wade והזכות לפרטיות
קרוא וכתוב 