קרוא וכתוב

פאטי דיפוזיה וטקסטים אחרים מאת פדרו אלמודובר. מספרדית: ליה נירגד, בבל, 2002

פורסם במעריב, 25.10.2002

מתוך ניסיון לרכב על גל ההצלחה הקולנועי של הבימאי הספרדי, שסרטיו זוכים לפופולריות רבה בארץ ובעולם, יוצא כעת גם ספר משלו בעברית. אך לחובביו של הבימאי המחונן הזה צפויה אכזבה: אלמודובר, ככל הנראה, מוצלח הרבה יותר בשפה הקולנועית מאשר בזו הספרותית.

'פאטי דיפוזיה', שהתפרסם בהמשכים בעתונות הספרדית, הוא סיפורה (בגוף ראשון) של כוכבת פורנו שאיננה בוחלת בשום התנסות. אשה שלא מפחדת מתענוג, כדבריה. פאטי מגשימה בכל יום, כמה פעמים ביום, את חלום "הזיון המרוכסן" של גיבורתה של אריקה ג'ונג משנות השבעים: "קשרים אינטימיים" עם גברים שהם למעשה נעדרי כל אינטימיות. אם לנקוט בהבחנות המקובלות (והסטריאוטיפיות במידה רבה), שלא מעטים החולקים עליהן, הרי פאטי מגשימה מיניות גברית בצורתה המוקצנת והבוטה ביותר, שאולי שום דבר איננו זר לה אך האנושיות ממנה והלאה. התנהגותה של פאטי מממשת, כביכול, את הפנטזיה הגברית האולטימטיווית ולמעשה את זו הפרוורטית. תיאורה של אשה שלאחר שנאנסה בידי שני גברים, ממשיכה לחגוג עם כמה אחרים באותו לילה איננו בדיוק תיאור ריאליסטי. מפתה לומר כי רק גבר הכותב מתוך תודעה בדויה של דמות אשה יכול לדמות שזה אכן שיקוף סביר של התנהגותה של אשה בנסיבות כאלו, או בכלל. למעשה, עשו זאת פה ושם גם כותבות נשים. אבל לא המין הביולוגי של הכותב/ת הוא שקובע, אלא ההבניה החברתית של התודעה הכותבת; וזו משועבדת לחלוטין לאותה פנטזיה של מין בסיטונות, ללא הבחנה, כדפוס הנחשק של קשרים אנושיים: בלי רגשות מיותרים, ציפיות למחויבות ושאר "בעיות" שיוצרות נשים, שכבר פרויד קבע שלעולם אין להבין מה הן בדיוק רוצות. בהערת סוגריים אפשר להוסיף כי גם לגבי גברים שזהו דפוס ההתנהגות שלהם, לא ברור האם הם חולמים לפגוש במיטה את בת-דמותם דווקא.

הפנטסיה הזאת היא בוודאי מפירות הביאושים שהצמיח אחד מן הגלים של המהפכה הפמיניסטית דווקא. שכן היא שכנעה נשים שהן יכולות להיות "כמו גברים" גם במובנים הבזויים ביותר, ויחד עם הגלולה למניעת הריון שיחררה קודם כל את הגברים. בין אם מאחריות להריון לא-רצוי ובין אם מאחריות לקשר שתמיד מכונן במפגש בין שני בני אנוש. מובן שזרם אחר במהפכה הפמיניסטית מפורש דווקא כרצון לפמיניזציה של העולם על-ידי הרחבת הגישה ה"נשית" גם למחצית הגברית שלו. השאלה האם מהפכה זו הצליחה במטרתה החשובה ביותר, לדעתי – הרחבה של חופש הבחירה של נשים והפיכתו לממשי – עדיין פתוחה, למרבית הצער. גבר שכותב מתוך תודעת אשה, ולהפך, היא תופעה ספרותית שניתן לעתים לומר עליה כמה דברים מעניינים. אך קשה לומר אם התשובה שנותן אלמדובור לשאלה מה רוצה אשה "משוחררת" משעממת, מבחילה, או מדכאת יותר.

הפרק האחרון ב'פאטי דיפוזיה' מצליח לחרוג מהתבנית המשמימה שהציב אלמדובור באלו שקדמו לו, ולהפגין כמה מהתכונות הפוסט-מודרניסטיות הטיפוסיות שלו, שגם אם הן סובלות מתחכום-יתר הן לפחות משעשעות. בפרק הזה מראיינת פאטי את המחבר שלה, קרי, אלמדובור עצמו, כשהיא מבררת, מתוך נסיון להכיר את עצמה, האם היא האלטר-אגו שלו או סתם פנטזיה. אלמודובר מתוודה בקטע הזה על תכונתו העיקרית, שהכרחית, אולי, לבימאי קולנוע באשר הוא: מציצנות. המתעניינים ביצירתו של אלמדובור ימצאו בטקסטים האחרים בספר עניין מסוים, במיוחד באלו שבהם הוא מהגג על סרטים שונים שלו ושל אחרים. אבל למרות שגם הספרות וגם הקולנוע מספרים סיפור, הרי האמצעים השונים שבהם הם עושים זאת משפיעים גם על הליבה האמנותית שלהם ועל מהותה. יתכן כי חלק מן הטקסטים האלו היו משאירים עלינו רושם מסוים לו היו מובאים בשפה חזותית. כאשר נותרות להם רק המילים לאחוז בהן, ניכרים יותר מכל רפיסותם ורדידותם.

כל ביקורות הספרים