מפגשים טיפוליים עם חיות מחמד מאת אודין קיוזאק. מאנגלית: אלה רבינוביץ', מבוא למהדורה העברית: פרופ' יוסף טרקל, אוניברסיטת תל-אביב, 258 עמ'
פורסם במעריב, 8.9.2000
משהו רגוע, מלטף ונעים, זורם אלינו מדפי הספר הזה. ניסיון לתת דין-וחשבון על מקורה וטיבה של התחושה הזאת מביא למסקנה כי היא משקפת, במידת מה, את החוויה הצְפוּנה בקשר עם חיות מחמד. אהבה ללא תנאי וקבלה ללא שיפוט, שמעתירות עלינו חיות המחמד שלנו, הן שתיים מן התכונות שמונה אודין קיוזאק בקשר איתן, שהופך אותו לאטרקטיבי בכלל, וליעיל ככלי טיפולי בפרט. ארבעה מרכיבים עיקריים של הברית בין בני-אדם לבעלי-חיים הם ביטחון, אינטימיות, קִרבה וקביעות. הטיפול בעזרתם הוא דיסציפלינה חדשה יחסית, ו'מפגשים טיפוליים עם חיות מחמד' תורם לה בהיותו ספר קריא מאד, אך בו-בזמן מבוסס מדעית.
כל מי שגידל בביתו כלב או חתול מכיר את הקשר המיוחד במינו שנוצר עימם. מעטות החוויות שיישוו לשיבה הביתה אל כלב נובח ומקפץ, או חתול שמלווה אותך מחדר לחדר, כמו מספר לך עד כמה התגעגע אליך במשך היום. הסבר אפשרי ליחסנו אל חיות המחמד שלנו הוא, כי הן מקרבות אותנו אל הצד ה'ילדי' שבנו. הן נשארות לנצח ילדים. הן אינן לומדות לדבר (בלשון אנוש, לפחות), אינן מסתירות את תפקודיהן הגופניים ואינן מפתחות אישיות מוסרית. הן מקרבות אותנו גם אל הצד ה'טבעי' שבנו, בייצגן את הטבע בחיים האורבניים שרובנו מנהלים. בקצרה, הן מסבות לנו אושר.
משי, החתולה הפרטית בביתי, זוקפת בשבועות האחרונים את ראשה: אל גאוותה הטבעית נוספה הגאווה על תרומתה הייחודית, המוכרת כעת רשמית, לבריאותי הגופנית והנפשית ולאיכות-חיי. הורדת לחץ הדם, הפחתת דיכאון וחרדה, הפגת בדידות וסיוע ביצירת קשר עם אנשים אחרים, הם רק חלק מן היתרונות המתועדים בטיפול בחיות מחמד. כל אלה חשובים דיים כשמדובר באנשים מבוגרים ובריאים המנהלים חיים תקינים. חשיבותם גוברת כאשר מתבררת תרומתם המוּכחת להתפתחותם התקינה של ילדים, להתמודדות עם קשיי התבגרות וצער הזיקנה, לשיקומם של בעלי מוגבלויות גופניות, לרווחתם של אסירים וקשישים החוסים במוסד סיעודי, ולהקלת סבלם של חולי נפש.
קיוזאק אינה פוסחת על דיון בתפקידו של הווטרינר, שפעמים רבות משמש כפסיכולוג לבעלים לא פחות מאשר כרופא לחיות. התנהגותן של חיות מחמד משקפת, לעתים קרובות, את דפוסי ההתנהגות המשפחתיים, על הליקויים והפתולוגיות שלהם, ואנשים רבים משליכים על חיות הבית שלהם את בעיותיהם, כך שמתלונותיהם בפני הווטרינר אפשר ללמוד גם על מצבם הם.
היראה מפני מותו הבלתי-נמנע של בעל-חיים אהוב היא אחת החוויות הדומיננטיות שמעצבות את הקשר האנושי איתו. יש הנמנעים, בשל כך, מגידול חיות מחמד. ודאי, מותו של אדם קרוב, כמו גם מותנו אנו, הוא בלתי נמנע באותה מידה. אך מותנו נראה לנו רחוק יותר, וסדרי הטבע גורמים לנו לצפות שנזדקן יחד עם ידידינו ובני-זוגנו, וכי ילדינ ו יאריכו חיים אחרינו.
לעומת זאת, נהיה עדים למותה של חיה אהובה, שמחזור החיים שלה קצר בהרבה מזה שלנו. החלטה על המתת חסד, לנוכח סבל אין-אונים של חיית המחמד שלנו, היא לבטח שכיחה הרבה יותר מאשר ביחסינו עם בני-אדם. למזלנו, ברוב המקרים אנו לא נדרשים להחלטה מעין זו כלפי קרובינו האנושיים. בפרק חשוב שמוקדש לנושא מודגש, כי בחברה העירונית של ימינו עשוי אובדנו של בעל-חיים להיות המפגש הראשון של האדם עם המוות. בכך הוא מאלץ אותנו ללמוד כיצד להתמודד עם אבל אל מול הכחשת המוות שנפוצה בחברה, ולאי-המודעות לתהליך המוות ולביטויי האבל הנובעים מהכחשה זו. אך מותו של בעל-חיים אהוב אינו רק תרגול לאירועים משמעותיים בעתיד, במיוחד אצל ילדים צעירים; ככל מוות, זוהי חוויה חריפה ונוקבת, המעוררת בנו יסורים עמוקים ורגשות רבי-עוצמה. ההכרה בלגיטימיות של האבל על בעל-החיים שמת היא הכרחית.
בסיום ספרה מציינת קיוזאק, כי אחד היתרונות בטיפול בעזרת בעלי-חיים הוא בשינוי התפיסות הנוגעות אליהם בחברה, וביצירת ברית בינם לבין בני-האדם, בניגוד לתפיסה שרואה בהם כלים לשימושו של האדם. נכון שטיפול בעזרת בעלי חיים מיטיב גם עימם, ומחנך אותנו לאחריות, טיפוח ויחס הוגן כלפיהם. כדי שטיפול יהיה יעיל, חייב בעל-החיים להיות בריא, מאושר ונאהב, שהרי אי אפשר להשיג דבר כאשר הוא חולה או מפוחד. אך עדיין, ערכם של בעלי-החיים נמדד בתרומה שהם יכולים להרים לבני-האדם ולאיכות-חייהם. משמע, בסופו של דבר דבק גם ספר זה – עם כל תרומתו לקשר בין בני-אנוש לבעלי-חיים – בנקודת המבט האנתרופוצנטרית: זו שבמרכזה האדם והתועלת שהוא יכול להפיק מסביבתו.
באופן מסורתי, תלוי המעמד המוסרי בהיות בעל תבונה, ועל כן נחשבו רק בני-אדם כבעלי זכויות וכראויים לכבוד. כבר שנים לא מעטות שמדובר בהכרח להרחיב את הקריטריון הזה, ולו משום הבעייתיות שיש בו בכל הקשור למעמדם המוסרי של ילדים, מפגרים, חולי נפש וקטגוריות נוספות של אוטונומיה חלקית. יש המציעים להחליף את הקריטריון התבוני ביכולת לחוש כאב. התוצאה תהיה, בהכרח, הכנסת בעלי-החיים אל הקטגוריה של בעלי מעמד מוסרי. כדאי שלמדף העברי תתוסף גם ספרות שעוסקת בנושא מנקודת מבטם של ערכם העצמאי של בעלי-החיים, וזכויותיהם כבעלי מעמד מוסרי, שאנו חייבים לכבדן ללא קשר לתועלת שהם מביאים לנו.
