• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מי הבוגד ומי הנבגד, מי העד ומי השופט
דמות גבר בחזית רוב הסיפורים הנשיים »

חייו ומותו של אדם מיותר

2 ביולי 2003 על-ידי נעמה

'בית למר ביזוואז' מאת ו.ס. נאיפול. מאנגלית: אהרן אמיר, זמורה ביתן, 437 עמ'

פורסם במעריב, 14.6.2002

מאבקו של היחיד לזהות, לעצמאות ולכבוד עומד במרכז ספרו המוקדם של ו.ס. נאיפול, שיצירותיו זוכות כעת לעדנה עברית מחודשת בעקבות זכייתו בפרס נובל לספרות לשנת 2001 (ועוד קודם לכן בפרס הבוקר ובפרס ירושלים). מאבק זה מתגלם בחיפוש הנואש וחסר התוחלת של הגיבור אחר בית משלו, שבו יוכל להושיב את משפחתו ולהיות סוף סוף בלתי תלוי במשפחת טולסי, משפחתה המורחבת של אשתו: אם, אחיות רבות, כמספר הזה גיסים וילדים אין ספור, ושני אחים שנישאים על-כפיים כאלים.

משפחה זו מזכירה לו תדיר כי הגיע לביתם כצייר שלטים שרק בגדיו לגופו, ועל כן הוא חייב להם את כל שהשיג מאז. בני המשפחה בזים ולועגים לו, מחכים לנפילתו שבוא תבוא. מאבק זה מועצם על-ידי העוני והדלות הסובבים את מר ביזוואז, גיבורו של נאיפול; אך יותר מכל, זהו מאבקו של היחיד הכמה להשתחרר מכבליה של חברה שבטית באשר היא, המנסה למסמרו אל דעותיה הקדומות, הליכותיה הקרתניות ונוהגיה הצבועים.

נאיפול מקדים לסיפור-המעשה עצמו פתח-דבר הכתוב בלשון קיצור יבשה, דוגמת כתיבתו של מר ביזוואז עצמו בשלב הקריירה העיתונאית שלו, לפני שקודם, לזמן לא ארוך, למישרת פקיד ממשלתי זוטר. כשאנו מגיעים לסיומה של סטנוגרמה זו, ידועים לנו הפרטים העיקריים בחייו של ביזוואז, וכל פגמיו של ביתו האחרון, זה שרכש בהלוואה שלא הצליח לפרוע עד יום מותו, ורק לאחר היכנסו אליו התגלו לו כל מגרעותיו. אך למרות הכל, מסכם נאיפול דרך תודעת גיבורו, ודאי היה נורא להיות בלעדיו, למות בין בני משפחת טולסי הענייה, המתפוררת והאדישה, להשאיר את אשתו וילדיו דרים בחדר אחד. "גרוע מזה, לגמור את החיים בלי שניסית אפילו לתבוע לעצמך את מנת-חלקך תחת השמש; לגמור את החיים ולמות כמו שנולדת, מיותר ומקופח".

אלא שלמרות שמת כבעל-בית, מצטיירים לנו חייו של מר ביזוואז כחייו של אדם מיותר ומקופח. על מאבקו אפשר להביט בעין משועשעת, כדרך שמתבוננים בנמלה שדינה נחרץ, ורק היא אינה יודעת זאת עדיין ומנסה לשווא להיחלץ ממר גורלה. כך גם יוצא מר ביזוואז אל העולם חדור תקווה בכל פעם מחדש, שהנה הנה הוא עומד לבחון את כוחו; שהחיים האמיתיים, על מתיקותם, עדיין לפניו. אך לא פחות מכך אנו מתבוננים עליו באמפתיה ובחמלה, שכן התחושה העיקרית שעולה מתאור קורותיו היא תחושה עזה של החמצה, ושל המרירות המתלווה להחמצות חוזרות ונשנות. יותר מכל, קריאתו של 'בית למר ביזוואז' היא חוויה מדכאת.

אם וירג'יניה וולף תבעה "חדר משלך" כתנאי לאפשרות הנשית ליצור, הרי "בית משלך" הוא התנאי להיות בעל-מקום בעולם; שהרי מי שתופס מקום של ממש בחלל, שוב אי-אפשר להתעלם מקיומו כאילו היה אוויר או לטלטלו מכאן לשם. רק מי שיכול לסגור דלת בפני העולם, מסוגל לפתח את ההבחנה ההכרחית בין האחר לבין עצמו, משמע, לגבש זהות מובחנת וייחודית. בעולמו של מר ביזוואז (נאיפול מקפיד לקרוא לו כך מרגע היוולדו, תוך לגלוג על נוהגם של ההודים לכנות כל אחד, וראש וראשון את עצמם, בשם "מיסטר"), אין הבית מסמל רק את הפרטיות אלא גם היות בעל נכס ("בעלבית") ואי-לכך בעל מעמד.

ועם זאת, גם מר ביזוואז עצמו מבין – ברגעי השפל שלו, שבהם הוא מתפכח מאשליית חירותו – שהוא אינו יכול להימלט מעברו. המקום שאותו הוא מחפש נואשות, מקומו בעולם, כבר נקבע בידי עברו, בידי הזמן שאי אפשר להימלט ממנו. אילו היה באמת ובתמים מתעמק בכתבי הפילוסופים שהוא קורא, יתכן שהיה מבין כי הגאולה אינה מתבטאת בהשתחררות מן העולם אלא בהשתחררות מן הסבל שמשיתים עלינו שיפוטינו הכוזבים. סופו של דבר, מר ביזוואז מת כ פי שחי – מיותר ומקופח – שכן לא השתחרר באמת מערכיה של החברה שכה בז לה.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

אהבתי

אהבתי טוען...

פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, בית למר ביזוואז, נאיפול |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-643 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
    • רופאים שותפים לפשע
    • ייזהר הרופא: גינקולוגים במופע התקרבנות
    • אלימות ותעתוע: הגבריות הרעילה של ויל סמית
    • ספרטה הקטנה
  • סימניה

    אין צורך לנסוע לפולין
    כלואים מאחורי מסך המגע
    קבלת החלטות רפואיות ע"י קטינים
    הענק העדין של הפילוסופיה
    ודגלם עלינו שנאה
    התכנית "עובדה" כמופע יחצ"נות
    סמלים לאנושיות במלחמה לא אנושית
    למה פוטין כבר הפסיד את המלחמה
    ללמוד להתבונן לתוך הסבל
    כיסאות לבריאות

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 643 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה
%d בלוגרים אהבו את זה: