קרוא וכתוב

הסבר מתעדכן…

(2/06): עוד מישהו שחושב כמוני
(7/09):נורם מסביר היטב מדוע אי מתן אפשרות להגיב איננה בבחינת פגיעה בחופש הביטוי; מבטאת את ניהול משאבי הזמן שלו; ושיש רעיונות ואנשים שהוא איננו מעוניין לארח בביתו הווירטואלי.

בקיצור (לממהרים נורא): אין לי חשק ואין לי זמן. וכי זה אתר אישי, לא פורום.

לשואלים מדוע אינני מאפשרת תגובות: סגרתי את אפשרות התגובות לאחר ניסיון רע (כן, גם ב"רשימות") עם תגובות גסות-רוח, פוגעניות, לגופו של אדם (ad hominem) ובחלקן גם סוגרות חשבונות ממקומות אחרים (במיוחד כשלא כתבתי בדיוק, אבל בדיוק, את דעת המגיב/ה). הכל בחסות האנונימיות, בעוד אני חשופה בשמי ובפרטי ועומדת מאחורי מה שכתבתי. אנונימיות (שיש בה גם יתרונות) היא דבר שמנוצל לרעה בכל מקום, אבל רק ברשת היא מועלית לדרגת אליל. עדיין אפשר להגיב באופן אישי, דרך הקישור "כתבו אלי". הרוצים בתשובה מתבקשים להזדהות בשם מלא ולוודא שכתובת האי-מייל שרשמו מדויקת. אינני עונה לאי-מיילים אנונימיים.

האתר שלי הוא אתר פרטי, שבו אני כותבת ומפרסמת ללא כל תמורה. זה איננו "אתר ציבורי" או מקום ל"דיון ציבורי".

ה"טוקבקים", בעיני, הם מן התופעות המכוערות שהצמיח האינטרנט הישראלי. אין להתייחס אליהם כאל תיאורמה המכתיבה את האופן שבו חייבת להתנהל הרשת, ודאי לא להעלותם לדרגת טאבו, שהחולק/ת עליו מערער/ת את טעם קיומה של ה"תרבות" הדיגיטלית.

האפשרות למחוק תגובות פוגעניות לאחר פרסומן אינה עונה לבעיה. אינני רוצה להיות חשופה לסגנון כזה כלל; וגם אין לי הזמן, ולא החשק, להיות משועבדת לניטור תגובות באתר שלי. האמת, אינני רוצה להיות משועבדת לאתר שלי בכלל, ולא לתובענות של מי שמצפה לתשובה לתגובתו (ומיד). אני מקדישה הרבה מזמני לבלוג, אבל אני מבקשת להחליט על מה להוציא את משאבי הזמן המוגבלים שלי. ניהול דיון וניטור תגובות אינם אחד מהם.
בכלל, אני תוהה מדוע מישהו סבור שעלי להתייחס לדברים אנונימיים. בניגוד למה שחושבים רבים מהטוקבקיסטים, אין להם זכות מוקנית להגיב באתר שלי או בכל בלוג אחר. יש להם לעומת זאת האפשרות לפתוח אחד משלהם. אני מכבדת את מי שרוצים לנהל דיון, ורק בשביל זה נכנסים לאינטרנט. לי יש מוטיבציות אחרות, וכיוון שכך גם בחרתי בדרך אחרת.

אגב, "בסוגריים" הוא גם שמו של בית קפה ירושלמי צמחוני וכשר, למעוניינים.