קרוא וכתוב

רשות השידור האיטלקית העבירה מתפקידן קרייניות רצף כדי להחליפן בצעירות ויפות יותר. הקרייניות המודחות הן זקנות של ממש: הן הגיעו לגיל המופלג של 38.

בגברים בגיל העמידה, ואף קשישים של ממש, מתגאה כל טלוויזיה. הם משדרים אמינות ויוקרה. שיער מכסיף בצדעיים הוא כמעט בגדר נכס על המסך. אבל נשים נועדו להיות יפות ולשתוק (או במקרה הזה לדקלם "ערב טוב גבירותי ורבותי"). זוכרים איך כרמית גיא הועברה מתפקידה כקריינית חדשות בשל "הופעה שאיננה עוברת מסך"?

במקרה שאי-אפשר לפטר נשים כי הן מתקופת האבן של לפני החוזים האישיים, והשיפוץ המאסיבי שלהן לא צולח, הן נדחקות לשוליים, לשעות מעוטות צפייה.

מצפייה ברשתות ה-BBC וה-CNN עולה מגוון מרענן של קרייני חדשות מבחינת מוצאם, מינם וגילם. זהו מסר חברתי חיובי שלרשת טלוויזיה ציבורית צריך להיות תפקיד בטיפוחו.

חלק מן הקרייניות האיטלקיות, על-פי הידיעה,* השיבו מלחמה שערה על המסך. קריינית אחת חרגה מהשורות המוכתבות לה והעזה לומר כי לא תופיע יותר, ולא מבחירתה. אחר-כך היא פרצה בבכי בשידור ישיר (איך לא, מדובר באשה רגשנית, בסופו של דבר). רשות השידור האיטלקית עדיין חוקרת איך לא הוחשך המסך לאלתר מרגע שהתאפשר "שימוש פרטי בכלי תקשורת ציבורי". לי נראה שבמקרה הזה צריכה הרשות עצמה להיחקר לא רק בשל סקסיזם אלא גם בשל אג'יזם.

[היה פעם סרט מופלא ששמו "הנוער לשלטון". בסוף הסרט, לאחר שהושלמה המהפכה, וכל בני ה-30 ומעלה רוכזו במוסדות מיוחדים, מתבודד הגיבור (כריסטופר ג'ונס הנהדר) באיזו פינת טבע, עֵד למשחק בין נערים שהופך עד מהרה לריב שבמהלכו זורק אחד מהם: "אנחנו נוציא מהמשחק כל מי שמעל גיל 14"…]

* עקב תקלה בעדכון מהדורת האינטרנט של הארץ של יום חמישי 2.10, לא ניתן לקשר לידיעה