קרוא וכתוב

יש הבדלים בין משא-ומתן על שחרור שבויים לבין משא-ומתן מדיני.
ובכל-זאת, למקרא הדיווחים על ההסכם עם חיזבאללה שיובא ביום א' לישיבת הממשלה במקביל לידיעות על סיכול פיגוע של אותו ארגון ואיומיו לבצע חטיפות מיקוח נוספות במקרה שההסכם לא ייצא לפועל, לא יכולתי שלא לחשוב על שרון שעומד על סיום המו"מ עם חיזבאללה וביצוע החילופין, בעודו מתעקש לעולם לא לנהל מו"מ "תחת אש" עם הפלסטינים.

התוצאה: כולנו מוחזקים כבני-ערובה לשגיונותיהם של שרון ומופז. וזה לא יסתיים ב-800 הרוגים ישראלים ו-2,200 הרוגים פלסטינים, כולל חמש-מאות ילדים משני הצדדים.

אין בכך שום הבנה ל"תרומתם" של הפלסטינים לסחרור בדמות פיגועי טרור רצחניים. אלא שעל הממשלה שלי יש לי חובה לנסות להשפיע. אז תקשיבו רגע: עם אויב מדברים. כי זאת הדרך היחידה לנסות למנוע את המשך הירי, ההרג והדם.