"מקרה פעוט"
גדעון לוי כרה ביום ראשון בור שהוא עומד ליפול בו מהר מאד. הוא יצא חוצץ נגד חברי-כנסת ואחרים שנמלאו לפתע ברוח לוחמנית מול פרשת טננבוים, בעודם ממלאים פיהם מים לנוכח מוראות הכיבוש.
אני מסכימה עם לוי שפרופורציות זה דבר חשוב ושהשאלה במה אדם בוחר למקד את מאמציו מעידה על סדר-העדיפויות שלו. בשוליים אוסיף כי העתירה של חברי-הכנסת פינס ודורון נגד עסקת הטיעון עם טנבבוים בעיצומה של החקירה היתה מופרכת ומיותרת ושאפשר למצוא תריסר דוגמאות שבהן שלטון החוק נפגע הרבה יותר.
אבל הדבר הראשון שטוענים נגד "סמולנים" שמרימים קול נגד הכיבוש הוא למה הם לא אומרים משהו נגד הטרור. לצד כל מחסום יש גם אוטובוס, כפי שהיטיב לכתוב ארי שביט לפני זמן-מה. במציאות הבלתי-אפשרית שלנו, כל קול מחאה שמרימים, כל מאבק שמנהלים, מקוטלג מיד ככזה שמעיד על בעליו שלא אכפת לו מכל שאר צרות העולם. פעמים רבות, הטענה הזאת נשמעת מפי מי שלא עושה דבר וחצי דבר נגד הצרות האלו, אבל מיטיב לנסח את כתב-האישום מול מי שבוחר לעשות משהו, חלקי ככל שיהיה, בעניין כלשהוא.
באופן טבעי, אנשים נבדלים זה מזה במידת ההתעניינות שלהם בנושאים שונים, וטוב שכך. זה מבטיח שלא כולם יילחמו רק בדבר אחד ויזניחו את כל האחרים. הרי הדבר הראשון שאפשר לטעון נגד לוי הוא בחירתו לא לעסוק כלל בטרור ונפגעיו בצד הישראלי, אלא רק בצד הפלסטיני. ואם לא היה עושה זאת, לא היינו רואים את פנינו המכוערות במראה שהוא דואג להציב מול עינינו מדי שבוע.
גם אני, כמו לוי, הייתי רוצה לראות יותר ח"כים בכנסת שמסורים למאבק בכיבוש. אפשר למצוא בו אפילו סוגיות של שלטון החוק, אם הם רק קצת יחפשו… אבל זה לא טיעון נגדם כאשר הם בוחרים כן לעשות משהו בעניין אחר. גם להגיד "אל תתעסקו בקטנות" זאת דרך להשתיק אנשים. איך כתב אלתרמן: אִם מְטַפְּחִים אָנוּ חֲזוֹן-גְדוֹלוֹת אוּטוֹפִּי / גַּם בִּקְטַנוֹת חוֹבָה לִנְגֹּעַ לִפְרָקִים. / וְאַל נֹאמַר שֶׁהַמִּקְרֶה הוּא מִיקְרוֹסְקוֹפִּי / בַּמִּיקְרוֹסְקוֹפּ, אַחַי, נִגְלִים הַחַיְדַּקִּים. (מקרה פעוט, 1945)
מה מצדיק הכיבוש
באותו יום, כתב עזמי בישארה על ארגון הטרור שהתגלה בחיפה, שהטמין מטעני חבלה נגד מטרות ערביות. תופעה מחליאה הראויה לכל גינוי וענישה אם יתאמתו החשדות.
"אין מדובר כאן בבני עם החי תחת כיבוש ושנשללה מהם הזכות לפעול פוליטית ולבטא את עצמם ואת השקפותיהם", כתב בישארה. מה, זאת אומרת שהכיבוש כן מצדיק פעולות טרור? ושלמי שחי תחתיו מותר להטמין מטעני חבלה ולהרוג חפים מפשע?
ה"צוואה": רובינשטיין
איש לא יחשוד בי שאני מחובבות רובינשטיין, לשעבר (ברוך השם) היועץ המשפטי לממשלה. למעשה, אני סבורה שהוא איננו מתאים לכהן כשופט עליון.
אבל ה"צוואה" שהשאיר יוסי גינוסר בגנותו, על-פי הידיעה, מעוררת בי אי-נוחות רבה. מבלי להתייחס לתוכן הדברים, שאין לי מושג אם הם נכונים, יש בכך משום ניצול של העובדה שהדיון במסמך ייעשה לאחר מותו ושבקשתו האחרונה של שכיב-מרע זוכה להתחשבות מיוחדת. לא בטוּב טעם.
הגרדיאן: לא מה שחשבת
הגרדיאן השיק מהדורה דיגיטלית המאפשרת לקוראי האינטרנט חווית קריאה של "עיתון אמיתי" בו ובאובזרבר: דפדוף בעמודי העיתון המופיעים באתר כמו IRL, עם שלל אפשרויות של קריאת כל אייטם. השירות יינתן בתשלום, כמובן, אבל יש גרסת דמו שמאפשרת להתרשם. לא הכל פועל, כך שלא יכולתי לוודא אם אפשר לעיין גם במודעות, מה שמהווה את אחד היתרונות המרכזיים של קריאת עיתון נייר על-פני מהדורה דיגיטלית. על-פי המובטח, השיפורים האלו לא יחסמו את האפשרות ליהנות מרוב תכני העיתון ללא תשלום, כפי שהיה עד עכשיו, גם אם בגרסה מיושנת. אחרת איך נסתדר בלי העיתון המתנשא הזה? נצטרך להסתפק בהארץ…
ושתי שאלות לסיום
שכבר מזמן מעסיקות אותי:
* יהיה מתישהו מה לקרוא ב"הארץ תרבות וספרות"?
* מתי העיר יחזור לרשת, כדי שאפשר יהיה לקשר למאמריו המצוינים בהחלט של עלי מוהר?
קרוא וכתוב 