כותרת בעמודו הראשון של הניו-יורק טיימס מהיום מספרת שצוות משפטנים העביר במרץ 2003 תזכיר לשר ההגנה האמריקאי, שקבע כי הנשיא בוש איננו מוגבל על-ידי אמנה בינלאומית האוסרת על עינויים או על-ידי חוק פדרלי נגד עינויים, משום שבסמכותו כמפקד העליון של הצבא לאשר כל טכניקה הדרושה לביטחון המדינה.
לאחר שהניו-יורק טיימס הניח את ידיו על המסמך, ממהרים פקידים בכירים בפנטגון לומר כי היה זה רק תזכיר ביניים, שלא היתה לו השפעה על הליכי החקירה המתוקנים שאישר רמספלד באפריל 2003 בכל הנוגע לאסירים המוחזקים במפרץ גווטנאמו. תזכיר נוסף סיפק טיעונים במטרה למנוע האשמת פקידים אמריקנים בפשעי מלחמה בשל האופן שבו אסירים נעצרו ונחקרו. תזכיר אחר קבע כי אמנות ג'נבה אינן חלות על המלחמה באפגניסטן.
עינויים אינם אסורים רק באמנה הבינלאומית נגד עינויים, שארה"ב היא צד לה. האיסור עליהם הוא חלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי, המחייב גם מדינות שאינן חתומות על אמנה מסוימת. עינויים הם בגדר עבירה שחל עליה העיקרון 'הסגֵר או העמד לדין' (aut dedere aut judicare).
פסק הדין מ-1999, שבו קבע בג"ץ כי שיטות החקירה שהפעיל השב"כ אינן חוקיות.
עוד בנושא:
"תנועת הידיים המגוננות על הראש"
על עינוּיָם של אחרים
קרוא וכתוב 