קרוא וכתוב

עדיין לא עבר, השבוע, אבל הוא בתהליכים. צריך גם להתאוורר קצת מבדיקת הבחינות והעבודות הסמינריוניות, ויש אייטמים בשפע המספקים תירוץ לעשות זאת.

מתכוננים להאג

כצפוי, השתמש בית המשפט העליון בעתירה פרטנית שהוגשה נגד תוואי הגדר באזור מסוים כדי להציג את אמות המידה שעל-פיהן אפשר לבנות את הגדר בכלל ולבחון את שאלת המידתיות של התוואי שנבחר.
בית המשפט רצה לצאת בפסיקה עוד לפני שבית הדין הבינלאומי לצדק (*) יתן את חוות-דעתו בנושא, ארוע שצפוי להתרחש ביום שישי ה-9.7 (ויועבר באינטרנט כאן), כדי לא להיראות כנגרר אחריו גם אם כבר לא יוכל להשפיע על חוות-הדעת שתינתן. המסר ברור: הזכות לביטחון איננה גוברת על כל השיקולים האחרים, ויש לאזן אותה כראוי עם הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית.

*לא לבלבל עם בית הדין הפלילי הבינלאומי, היושב אף הוא בהאג.

משטרת האהבה של אמנון ברזילי

אמנון ברזילי כתב היום בהארץ מאמר די מדהים, לטעמי, שבו יצא נגד הענקת הזכות להינשא ליגאל עמיר ולריסה טרימבובלר בנימוק שאין אלו נישואים מתוך אהבה אלא נישואים אידיאולוגיים מתוך קידוש רצח רבין.  כותב ברזילי: "הנכונות, גם של חלק מהשמאל, להסכים לנישואיו של עמיר והדיבורים על זכות היסוד שלו הם התייפיפות נפש במקרה הטוב, איוולת וחולשת דעת במקרה הרע (…) מתוך אחריות לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית יש למנוע את נישואיו של עמיר, ואין להתיר לו להוליד ילדים. דמוקרטיה שאינה מתגוננת לא תשרוד."

קודם כל, הוא דייק בסייגו שהנכונות היא רק של חלק מהשמאל, שכן חלקים לא מעטים ממי שרואים את עצמם "שמאל" (ככל הנראה כי הם בעד החזרת שטחים…) שתקו במקרה הטוב ויצאו נגד נישואיו של עמיר במקרה הרע. בכך הם הפגינו כי זכויות אדם מעניינות אותם כקליפת השום כשמדובר במישהו שאיננו מהמחנה שלהם.
כן, מדובר בזכות שיש גם לאסירים, שיש הרואים בה היום חלק מן הזכות החוקתית לכבוד.

"בהיכנסו אל כלא מקפח אדם את חירותו. את חירותו מקפח אדם – את כבודו אין הוא מקפח. כבודו של אדם יהיה עימו באשר יילך וביבוא, וכבודו בכלא ככבודו אל-מחוץ לכלא" (דברי השופט מצא, ע"א 4463/94).

נדמה לי, בכל אופן, שהאיוולת וחולשת הדעת הן מנת חלקו של ברזילי במקרה הזה. ראשית, אם נתחיל לאסור על נישואים שאינם מתוך אהבה, לא ברור כמה התקשרויות כאלה נצטרך לאסור… ממתי המדינה מפקחת על מניעי הנישואים? שנית וחשוב יותר, הטענה כי איסור על יגאל עמיר להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם הוא בגדר דמוקרטיה מתגוננת נשמע לי לא רק מופרך אלא מסוכן. מקורו של הרעיון "דמוקרטיה מתגוננת" בהלכת ירדור, שבו פסל בית-המשפט העליון את רשימת אל-ארד מלהתמודד לכנסת. ברזילי מציג עיוות מרחיק לכת של הרעיון של "דמוקרטיה מתגוננת", המדגים את הסכנות הצפויות בניצולו לרעה כדי לשלול זכויות ממי שחושב אחרת ממני. עמיר אמנם לא רק חשב אלא גם עשה ועל כך הוא מרצה את עונשו ואף נחקק עבורו חוק מיוחד האוסר על חנינתו, תוך הפרת העיקרון שחוקים צריכים להיות כלליים ואוניברסליים ולא תפורים על-פי מידתו של איש.
עם הסכנות הצפויות לדמוקרטיה מאלו המבקשים להחריבה בכוח צריך להתמודד. יש לצורך כך כלים במשפט הפלילי ולפעמים צריך להגביל זכויות לשם כך. הזכות להינשא ודאי איננה אחת מהן.

סנאף עם זכויות יוצרים

הסיפור על אתר "חדשות המוות", שמפרסם את הסרטונים שבהם נערפים ראשיהם של בני הערובה בעירק ובמקומות אחרים הזכיר לי יותר מכל את סרטי הסנאף, שבהם מתעללים בבני-אדם והורגים אותם לעיני המצלמה, בשביל הכיף. כל הרטוריקה של "זו המציאות, שצריך להציג לראווה" לא יכולה להסתיר שמי שדחוף לו במיוחד לראות ולהראות את סרטוני העריפה שואב עונג ממראות כאלה בדיוק כמו מי שבשבילו מתנהלת תעשיית סרטי הסנאף. רמז לכך נמצא באתרי הפורנו שמהווים שותפי התוכן של האתר. אבל מה, אני רגועה: על זכויות יוצרים הם הצהירו שהם שומרים. למעשה, זאת תהיה הסיבה היחידה שבגללה הם יורידו אי פעם סרטון מהרשת.

ללא כיסוי ראש

ועדיין צריך לבחון את הפסיקה של בית המשפט האירופי לזכויות אדם, שאישר את האיסור על כיסוי ראש באוניברסיטה בטורקיה.