• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« קשה להיות יהודי וגם לא כל אחד יכול
כשהנוכחות מלכתחילה אינה חוקית »

ביקור בטרזין

20 בספטמבר 2004 על-ידי נעמה

ביום רביעי נסענו לטרייזנשטאט. התכוונו מראש לנסוע ביום רביעי או חמישי. בבוקר יום ד' הגיעה הידיעה על הפיגוע הנורא בארץ והחלטנו לנסוע בו ביום. מצב-הרוח לא התאים לשוטטות ובילויים. במיניבוס היינו הישראלים היחידים. אמריקנים, יפנים – כולם נוסעים לבקר בטרייזנשטאט. גם אחר-כך, במקום עצמו, שמענו עברית רק פעם אחת. המדריכה הצעירה, שנראתה מאושרת לבלי קץ, שיננה את שיעורה על-פה, כולל הבלבול בתאריכי הפלישה הנאצית בין צ'כיה לפולין, והפריחה צחקוקים. בטרזין עצמה, נכון יותר במבצר הקטן, היתה לנו הדרכה מטעם האתר עצמו, מה ששיפר מעט את המצב. ההמלצה המאוחרת מדי עבורנו היתה לקחת סיור של הקהילה היהודית, שמעביר כנראה אדם ששהה בעצמו בטרייזנשטאט.

טרייזנשטאט לא היה מחנה השמדה. הוא שימש כמחנה מעבר בדרך לאושוויץ ולמחנות נוספים. בשלב מסוים גירשו הנאצים את כל תושביה המקוריים של העיר ושיכנו שם את היהודים בגטו אחד גדול. המבצר הקטן, מעבר לנהר, נבנה בסוף המאה ה-18 והיה לבית-כלא כבר בתחילת המאה ה-19. בין השאר, נכלא שם המתנקש ביורש העצר פרנץ פרדיננד, בתא קטנטן ללא חלון. בשנות המלחמה הוא שימש ככלא של הגסטפו. לא ליהודים בלבד, אבל יהודים קיבלו שם יחס רע בבמיוחד. לתא היהודים הצר עד מאד נדחסו כ-50 אסירים ללא כל מיטות או מזרונים. הם שכבו, כך ניתן לדמיין, זה על זה.

קשה היה לשוב לחיים הרגילים לאחר טרייזנשטאט. כל מקלחת העלתה על הדעת את המקלחות של האסירים (פעם בשבוע, דקותיים למקלחת, הבגדים שעברו ניקוי נלבשים רטובים וכך יוצאים לקור המקפיא של צ'כיה); כל צלחת מרק העלתה הרהורים כמה היו באי טרייזנשטאט מוכנים לתת עבורה. ועדיין אין מילים לבטא את הזוועה והייאוש שחשים בביקור שם.

כ-140,000 בני-אדם גורשו לטרייזנשטאט בין 1941 ל-1945, מצ'כיה, גרמניה, אוסטריה, הולנד, דנמרק, סלובקיה והונגריה. בלי מנגנון השמדה, נספו שם 35,000 בני-אדם, בעיקר ברעב ובמחלות. רבים נפטרו לאחר המלחמה, במגפת הטיפוס שפרצה שם בסופה. טרנספורטים על טרנספורטים הגיעו בימים האחרונים מהמזרח, של אסירים מוכי מחלות ויסורים. גם חלק מהצוות המטפל נדבק ונפטר. רבות מן המצבות בבית-הקברות שמקבל את פני הבאים למבצר הקטן נושאות תאריכים שלאחר סיום המלחמה. רבות לא נושאות כל שם. כ-85,000 בני-אדם נוספים ששהו בטרייזנשטאט נספו בהמשך, לאחר ששולחו ממנה אל המוות במחנות ההשמדה, בעיקר באושוויץ. מתוך כ-15,000 ילדים ששהו בטרזין, שרדו קצת למעלה מ-100 (הנתונים משתנים מעט ממקור למקור).

בשנת 1944 איפשרו הנאצים למשלחת של הצלב האדום לבקר במחנה, בהתראה ארוכה מאד. לשם כך הוא מורק ולוקק, נבנו מתקני-דמה, הוטלו תפקידים והוכן סרט המתאר את חייהם המאושרים של היהודים בעיר לדוגמה שיצרו עבורם הנאצים. במוזיאון הגטו מוקרנים חלקים מן הסרט הזה כשב-voice over מוקראים מספרי הטרנספורטים, יעדיהם, מספר הנשלחים ומספר הניצולים הבודדים, אם בכלל. מתוך ארבע שעות ביקור של המשלחת, שלוש שעות הוקדשו לארוחת צהריים עם הנאצים ושעה לביקור במחנה עצמו (ולא במבצר הקטן). הצלב האדום הולך שולל, במה שמהווה עד היום הכתם הגדול ביותר בהיסטוריה שלו.

מוזיאון נוסף מציג את חיי התרבות והיצירה השוקקים של המחנה: מוסיקה, ציור,ספרות ותיאטרון. הילדים קיבלו חינוך מסודר ככל האפשר והשאירו אחריהם ציורים רבים, חלקם מוצגים בטרזין וחלקם בבית הכנסת פנקס בפראג המשמש כאתר הנצחה רב-הוד ליהודי צ'כיה. היו בין הציירים בטרזין מי שניסו להבריח למשלחת הצלב האדום ציורים אשר מספרים את האמת על המתרחש במחנה. חלקם נתפסו והועברו למבצר הקטן עם משפחותיהם (במקרה אחד ילד בן שלוש), כפי שנהוג היה להעניש על עבירות משמעת של אסירי הגטו. הם לא שרדו בתנאים הקשים שם. גם מתקן הוצאה להורג היה במבצר הקטן. ההוצאה להורג האחרונה ארעה יומיים לפני שהנאצים התפנו מהמחנה לקראת השחרור. הנידונים היו שלושה אסירים שניסו לברוח.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בזכויות אדם |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה