קרוא וכתוב

בידיעה על המכללה החברתית-כלכלית הנפתחת היום, אומרת תמר ג'וזנסקי כי המכללה "תהיה אלטרנטיווה למגמה הניאו-ליברלית השלטת היום בפקולטות לכלכלה באוניברסיטאות". מילים כדרבנות. גוז'נסקי היתה חברת כנסת מטעם חד"ש שנים רבות, ללא ספק מהמצטיינות בחברי הכנסת. לדעה הזאת שותפים גם המתנגדים לסטליניזם שהיא דבקה בו שנים רבות. (רק עוד מפלגה קומוניסטית אחת בעולם הפגינה לכל אורך השנים תמיכה עיוורת במוסקבה, ללא שמץ של ביקורת: זו הדרום-אפריקנית).

רק מה, מי שיוצאת בשצף-קצף נגד תנאי שכר עלובים וניצול עובדים, היתה שותפה בעצמה להלנת שכר של עובדי חד"ש, כך פירסם בהארץ תומר פרת ב-1.9.2000. בתגובתה תירצה זאת גוז'נסקי ב"בעיות כספיות קשות" של המפלגה. בהמשך התברר כי המפלגה גם משלמת לעובדיה שכר מינימום. מדוע? נשאלה, ותשובתה מאלפת: "עבודה בחד"ש היא לא קריירה כספית. אנחנו מפלגה של פועלים והשכר שלנו נמוך (…)  אף אחד לא חייב לעבוד במקום שהוא לא מרוצה מהתנאים בו".

תשובה ברוח זו קיבלתי גם ממזכ"ל של מפלגה אחרת, בזמנו, שאף היא חרטה על דגלה צדק חברתי. הלה חזר מרוצה מהפגנה שהשתתף בה נגד תנאי שכר במקום כלשהו, וכשהערתי לו שגם תנאי השכר של העובדים במפלגתו אינם משהו אמר בהשתוממות: "אבל אין לנו כסף!". "אבל זה גם מה שאומרים אלו שהפגנת נגדם", הערתי. גם ההסתדרות הלינה את שכר עובדיה, ככל שזכור לי. אז ארנק ריק הוא צידוק כשמדובר במפלגה או ארגון (בגלל סדר עדיפות) בעודו מוּשׂא למחאה כשמדובר בממשלה (בגלל סדר עדיפות אחר, מעוּות ככל שיהיה). שניהם כאחד לא הפנימו שמי שלא יכול להעסיק עובדים בשכר הוגן – שלא יעסיק כלל. אבל מקומם במיוחד שמי שרוממות הנושאים האלו בגרונו חוטא בעצמו במה שהוא יוצא נגדו בפומבי אצל אחרים.
"אף אחד לא חייב לעבוד", קבעה גוז'נסקי, אבירת זכויות העובדים. אתם הבנתם את זה?