קרוא וכתוב

ב-22 בינואר לפני 32 שנים ניתן פסק-הדין המפורסם של בית המשפט העליון האמריקאי, Roe v. Wade, שהתיר הפלות (ע"פ שיטת השלישים) וביסס את הזכות להפלה על זכותה של אשה לפרטיות. בפסק-דינו זה קבע בית המשפט כי חוק המטיל אחריות פלילית על אשה הרה המבצעת הפלה פוגע בזכותה של האשה לפרטיות שהינה זכות "רחבה במידה מספקת כדי לכלול בחובה את החלטתה של אשה אם להפסיק את הריונה אם לאו".

הזכות הזאת נמצאת תחת מתקפה בשנים האחרונות, נוכח ה-backlash הכללי, התבססות האג'נדה הנאו-שמרנית בארה"ב והמינויים הצפויים של הנשיא בוש לבית המשפט העליון. שרון לרנר מהווילג' ווֹיס מזכירה לנו איך זה היה לפני שהפלה היתה חוקית. בבלוג המומלץ Left2Right פורסמו לאחרונה ארבע רשימות בנושא, המאתגרות את השיח על הפלות דווקא מנקודת מבט ליברלית. באחת מהן מציעה לין סונדרס לתומכי ההפלה לוותר על השימוש במושג "בחירה" (סיסמת תומכי ההפלה בארה"ב היא pro-choice, בעוד שסיסמת המתנגדים היא pro-life), ולעבור לשיח של זכויות מתנגשות: זכותה של האשה על גופה מול זכות העובר לחיים. כותרתה של רשימה אחרת, בת שלושה חלקים, היא "להרפות מרו" (חלק 1, חלק 2, חלק 3), וגם היא מציעה גישה שונה ומאתגרת לנושא.

האם הזכות המקבלת הגנה בביצוע הפלה היא לפרטיות או לחירות? נראה לי שיש להבחין כאן בין העיון בשאלה העקרונית באיזה אינטרס מדובר כאשר אני מבקשת הגנה על זכותי לעשות הפלה, לבין השאלה המשפטית לאיזו זכות הקבועה בחוק יכול בית המשפט לפנות ברצותו לספק הגנה זאת. בעשותו כן, אין לפניו סעיפים בחוק המגינים על חירות כללית או לחילופין על החירות הקונקרטית לבצע הפלה. לעומת זאת, יש באפשרותו להסתמך על הזכות לפרטיות וכך אכן הוא עושה. Roe w. Wade היא שיאה של ההגנה החוקתית על הזכות לפרטיות, שאיננה מופיעה בחוקה האמריקאית. רק ב-1965 הוכרה הזכות לפרטיות רשמית בפסיקת בית המשפט העליון, שדן בשאלת חוקתיתו של חוק במדינת קונטיקט בנוגע לתכנון ילודה (Griswold v. Connecticut). בפסיקתו קבע בית-המשפט כי אכיפת חוק שאסר מכירת אמצעי מניעה על יועץ לשימוש באמצעי מניעה לזוגות נשואים, פגע בזכותו לפרטיות. למרות המחלוקת לגבי קביעת בית המשפט כי זכות זו נמצאת ב"חוצות החוקה" (penumbra of the constitution), הרי מאז פרשת גריסוולד מקובל לחשוב כי החוקה האמריקאית אכן מגינה על הפרטיות מעבר להקשר של חיפוש מידע הנוגע לאדם בדרך המנוגדת לתיקון הרביעי לחוקה. על בסיס קיומה של זכות לפרטיות קבע בית המשפט העליון כי מדינה איננה מוסמכת לאסור החזקתו של חומר פורנוגרפי בביתו של אדם (Stanley v. Georgia), וכי חוק האוסר מכירת אמצעי מניעה לזוגות לא נשואים איננו חוקתי. השיא, כאמור, מגיע ב-22 בינואר 1973, ב-Roe v. Wade; שיא שכיום נמצא בסכנה.

מומלץ לקרוא גם את המאמר חירות, לוגיקה והפלה – שפורסם ב-Philosophy Now והפניתי אליו לפני שנה – המנתח את הטיעונים המוסריים בעד ונגד הפלה.