שני דברים קרו ב-13 ביוני. הראשון הוא שנולדתי בו. השני (לא באותה שנה) – בית המשפט העליון האמריקני נתן את פסיקתו ב'פרשת מירנדה'. מאז אתם רואים בסדרות המשטרה בטלוויזיה את השוטר שאומר: "הקראתי לו [לחשוד] את זכויותיו". מהי מירנדה?
מירנדה בנוסח המוכר לנו:
1. יש לך הזכות לשמור על שתיקה.
2. כל מה שתאמר/י עלול לשמש נגדך בבית המשפט.
3. יש לך זכות לעורך-דין שיהיה נוכח כעת ובכל חקירה בעתיד.
4. אם אינך יכול/ה להרשות לעצמך עורך-דין, את/ה רשאי/ת שימונה לך כזה חינם אין כסף.
שלושה חודשים לפני שניתנה הפסיקה, נעצר ארנסטו מירנדה בחשד שגנב 8,000 דולר מסניף בנק בפניקס, אריזונה. במהלך החקירה בת השעתיים, שבה לא הוצע לו עורך-דין, הודה מירנדה לא רק בגניבה אלא גם באונס שבוצע 11 ימים קודם לכן. הוא נשפט ונידון לעשרים שנות מאסר. ערעור הביא את המקרה קודם לבית המשפט העליון של אריזונה ואחר-כך לבית המשפט העליון האמריקני. ב-13 ביוני 1966 הפך זה את החלטת בית המשפט קמא, העניק למירנדה משפט חוזר שבו ההודאה שלו לא תתקבל כראיה, וביסס את זכויות מירנדה של נאשמים, שצומחות כולן מן הזכות הבסיסית שלא להפליל את עצמם. הבסיס החוקתי לזכות זו הוא התיקון החמישי לחוקה, שבית המשפט קבע כי הוא חל מרגע שאדם נעצר במשטרה.
תמציתן של זכויות מירנדה היא כי חובה ליידע חשודים בזכויותיהם החוקתיות קודם לחקירה במשטרה. והנפקות היא כי התביעה במשפט איננה יכולה להשתמש בהודאה של החשוד שניתנה בעת היותו במעצר, אלא אם מוכח כי המשטרה פעלה על-פי ביטחונות המספקים הגנה בפני הפללה עצמית של החשוד. במובן מסוים זהו היבט של הדוקטרינה המשפטית האמריקנית של "פירות העץ המורעל", הקובעת כי לא ניתן להשתמש בבית המשפט בראיות שהושגו שלא כדין (למשל, תוך שימוש בהאזנת סתר לא חוקית), גם אם בעזרתן נחשף פשע חמור.
זכויות מירנדה, אליבא דבית המשפט האמריקני, כוללות את זכותו של החשוד להיות מיודע באופן ברור בדבר זכות השתיקה שלו, בליווי הסבר כי כל מה שיאמר עלול לשמש כנגדו בבית המשפט; בדבר הזכות לנוכחות עו"ד בזמן החקירה, וכי אם אינו יכול להרשות זאת לעצמו – ימנו לו עו"ד כזה חינם אין כסף. בשנת 2000 ביסס בית המשפט העליון האמריקני את הלכת מירנדה ככלל חוקתי התקף גם בבתי משפט פדרליים.
מירנדה עצמו, אגב, הורשע גם במשפט החוזר שלו, ישב בכלא ושוחרר לאחר 11 שנים. ב-1976 הוא נדקר למוות בתגרה. החשוד שנעצר בחר בזכות השתיקה ושוחרר לאחר מכן.
הפסיקה: (Miranda v. Arizona, 384 U.S. 436 (1966
האישור מחדש: Charles Dickerson v. United States
המקור לסיפור של מירנדה, שאלות ותשובות וקישורים נוספים
קרוא וכתוב 