קרוא וכתוב

אז המתנחלים מחזיקים את המדינה בגרון. what else is new?

מקרה נדיר

סמל תייסיר אל-הייב הורשע השבוע בהריגתו של טום הורנדל. אין לי שום תחושה של שביעות רצון הנובעת משמחה לאידו של אל-הייב, אבל יש תחושה שהצדק נעשה. זוהי תחושה המלוּוה בתסכול על הנדירות של מיצוי הדין עם חיילים שהרגו אזרחים באינתיפאדה, נדירות המגיעה לכלל יצירת אקלים של פטור מעונש. המקרה הזה הגיע לבית המשפט רק משום שהוריו של טום ניהלו מאבק עיקש לגילוי האמת. אביו ביצע חקירה מקיפה שקראה תגר על התחקיר הצה"לי וחייבה את צה"ל לערוך חקירה של ממש, מה שהוא היה צריך לעשות  מלכתחילה. החקירה הזאת חשפה את השקרים והטיוח של הגרסה הרשמית הראשונה והביאה בסופו של דבר להעמדה לדין. גם העובדה שההרוג היה בריטי ולא פלסטיני, והממשלה הבריטית לחצה, בוודאי סייעה. עכשיו צאו וחשבו כמה מקרים היו מגיעים אף הם לבית המשפט, לו צה"ל היה חוקר כהלכה. ומה יעשו הורים שאינם בריטים אלא פלסטינים ואין להם המשאבים המתאימים לנהל חקירה בכוחות עצמם.
ובשולי הפרשה: על-פי הדיווח בגרדיאן אחיו של טום הורנדל, בילי, נעצר בשדה התעופה ולא ניתן לו להיכנס לארץ לשמוע את פסק-הדין, בטענה שהוא מהווה "סיכון ביטחוני". 

עידוד של פטור מעונש: כשלונו של הצבא הישראלי בחקירת עבירות (דוח של Human Rights Watch)

מזון איננו "טיפול רפואי"

ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית (הר"י) מתירה לרופאים להפסיק להזין חולים במצב של "צמח" אם אלו ביקשו זאת מראש או אם נציגיהם עושים זאת. בינתיים עדיין צריך לכך צו שופט. אין לי בעיה עם הוראות מקדימות של חולים, המורות לא לתת להם טיפול או הזנה בנסיבות רפואיות מסוימות, וגם לא עם מינוי בא-כוח שהם מוודאים מראש שייצג את רצונם במקרים כאלו, כאשר כבר לא יהיו בעלי כושר שיפוט. [יש לי כן בעיה עם "נציגים" בדיעבד, שכן אז מתעוררת במלוא חריפותה עם מי נעשה כאן החסד].
אבל אני רוצה להתייחס הפעם להיבט אחר של עמדתה של ועדת האתיקה של הר"י, לפחות כפי שדווח ב-YNet, המשווה מתן מזון ומים לכל טיפול רפואי אחר: "למתן מזון ומים יש ערך רגשי, סמלי ודתי המייחד אותו משאר הטיפולים הרפואיים. עם זאת, זהו טיפול רפואי העומד למבחן יעילות ותועלת כמו כל טיפול רפואי אחר". ובכן, מזון ומים אינם טיפול רפואי. כל אדם בריא שישללו ממנו מזון ומים – ימות. זוהי אחת הביקורות החריפות שהושמעו במקרה של טרי שייבו, שהומתה ע"י הפסקת הזנה במה שנט הנטוף כינה "ההוצאה להורג הפומבית הארוכה ביותר בתולדות ארה"ב".

מעוללות משרד הפנים

אבל הפעם לא שלנו. שרירות לב, מסתבר, מאפיינת משרדי פנים רבים (באשר הם?) ואיננה תכונה ייחודית לזה הישראלי. הפעם בבריטי עסקינן. מבקש מקלט אנגולי שחיכה להערכה רפואית, גורש לאנגולה בעוד שלצוות הרפואי שיצר קשר כדי לקבוע את פגישת ההערכה נאמר כי הוא נלקח לבית-המשפט. הקרן לתמיכה בקורבנות עינויים, שהיתה אמורה לבצע את הבדיקה, אמרה בתגובה למה שנראה כניסיון הונאה מצד המשרד הממשלתי: "אם התנהגות משרד הפנים היתה מחושבת – היא מחרידה. אם היתה זו טעות – היא בלתי נסלחת. התוצאה היא שמישהו הוחזר למקום שבו עבר עינויים ושהוא מאמין כי חייו נמצאים בו בסכנה".

עוד סופרות

גם תמר איש שלום סופרת את (מיעוטן של) הנשים. ותמרה טראובמן ממשיכה. מסתמן טרנד. ועוד חיובי, לשם שינוי.

תיקונים בכריכה קשה

מדור התיקונים וההבהרות של הגרדיאן הופיע ברשימת הפריטים שלי לייבוא מלונדון. אבל לא רק אני קוראת מושבעת של המדורצ'יק הזה. גם עורכי הגרדיאן עצמם חושבים עליו גדולות. עובדה: הם הוציאו עכשיו ספר הכולל את מיטב המדור – הנושא את הכותרת Only Correct – המוצע לקוראי העיתון ב-9.99 פאונד (ובהנחה מיוחדת באמזון הבריטי).
התוכלו להעלות בדעתכם עיתון עברי שמוציא את הפאשלות שלו בכריכה קשה? זאת אומרת, אם בכלל יש לו מדור תיקונים. הכל עניין של גישה: תיקונים אמנם  מצביעים על טעויות שנעשו, אבל הנכונות לתקן אותן בשקיפות מצביעה על אתיקה עיתונאית ראויה.