קרוא וכתוב

כצפוי, קולות רמים נשמעים כאן, בלונדון, אשר לא רק מגלים הבנה את הטרור אלא מצדיקים אותו, במובלע או במפורש. כשמדובר בטרור נגד ישראל, הרבה יותר במפורש מאשר במובלע. הקול הבולט האחרון במקהלה הזאת הוא קולו של ראש עיריית לונדון, קן ליווינגסטון, כפי שמספר היום ג'ונתן פרידלנד בגרדיאן. אבל יש גם קולות נגדיים, החושפים את הסטנדרטים הכפולים של אותם חלקים בשמאל ה"רדיקלי", השוכחים פתאום, למרבה הבושה, את משנתם האוניברסלית ואת ההבחנה היסודית בין מטרה לאמצעים. פתאום מתברר שהשאלה האם מותר לנקוט באמצעים מסוימים תלויה במטרות ובצדדים. פתאום מתגלה כי ישנן מטרות המצדיקות אפילו רצח מכוּון של אזרחים. לא רק בישראל, גם בעירק, כפי שמוכיח הקטע הבא.

ניק כהן כתב באובזרבר של יום ראשון על ההתראה שהגיעה מקואליציית "עצרו את המלחמה", בעקבות הבלבול של חלק מהתקשורת הבריטית בין ג'רמיין לינדזי, אחד החשודים בפיגועי 7.7, לבין לינדזי ג'רמיין, מראשי הקואליצייה הנ"ל. הקואליציה הבהירה כי כל ניסיון ליצור קשר בין שני אלו הוא שגוי ובגדר הוצאת דיבה.
"בהחלט", כותב כהן. "אבל כיצד יכולה להיעשות טעות נוראית כזאת? בשנה שעברה, כאשר חברים הגונים בשמאל תמכו בדמוקרטים ופעילי ארגונים מקצועיים עירקיים שפוּצצו לרסיסים בידי מפגעים מהימין הקיצוני, יצאה גב' ג'רמיין בהצהרה שקראה 'להפסיק את הכיבוש ולהכיר שוב במאבק הלגיטימי של העירקים, בכל האמצעים שהם מוצאים לנכון, למען מטרה זו'. למרות שתנועת השלום מתעבת את הפיגועים בלונדון, נראה שהיא פחות חשה בבטנה כשמדובר ברצח אזרחים בבגדד.  אנחנו שמחים להעמיד דברים על דיוקם".  

עד כאן כהן. "בכל האמצעים שהם מוצאים לנכון" – שמעתי כבר פעם את המשפט הזה מעובד בארגון ישראלי לזכויות אדם, כהצדקה לטרור הפלסטיני. זוהי, כמובן, טענה השומטת את שטיח זכויות האדם מתחת לרגליו של הדובר. היא חושפת עמדה לא מוסרית ולא קונסיסטנטית. לא מוסרית שכן היא מצדיקה רצח אזרחים. לא קונסיסטנטית, שכן אותם אנשים לא סבורים כי מטרות מוצדקות של מדינה – למשל, להגן על חיי אזרחיה – מתירות לה לנקוט בכל אמצעי לשם כך. אבל אי אפשר להגן על ההבחנה בין מטרה לאמצעים רק כשזה נוח, ולזנוח אותה כשמדובר במאבק שעם מטרותיו מזדהים. זאת אומרת אפשר, אבל נא לא להציג את עצמכם כאנשי זכויות אדם. כפי שזכויות אדם מציבות גבולות לפעולתה של מדינה כדי להגן על אזרחיה (מטרה לגיטימית לכל הדעות), כך יש גם מגבלות של זכויות אדם על פעולתם של ארגונים הנאבקים נגד כיבוש. מי שדבק בזכויות אדם כעיקרון המנחה את פעולתו שומר על ההבחנה בין מטרה לכל האמצעים תמיד, באופן אוניברסלי. אפשר וצריך להיאבק למען מטרות ראויות. אסור להגן לשם כך על אמצעים בלתי-לגיטימיים.

לא פחות מכך, "ויתור" בהקשרים מסוימים על האיסור לפגוע בכוונה תחילה באזרחים, כמו גם על הפרות יסודיות אחרות של זכויות אדם, נגוע בעצמו, לפעמים, בהתנשאות (ויש שיאמרו אפילו גזענות). כאילו בני תרבויות מסוימות אינם סובייקטים של העיקרון האוניברסלי של זכויות אדם. אם זכויות אדם הן אוניברסליות, הן מגיעות לכל בני האדם אך גם נדרשות מכולם. על כולם לכבד אותן. אין פטורים.