קרוא וכתוב

"הנהג יורד מהאוטובוס, אומד את הקהל ומודיע: 'יש מקום לשלושה נוצרים. לא ליהודים'.
כבר קרה שיהודי נדרש לרדת מן האוטובוס שעליו כבר עלה כי אסור לנוצרי לשבת לידו.
פעם נדרש יהודי לעבור לחלק האחורי של האוטובוס כדי לפנות מקום לנוצרים מקדימה. שאר הנוסעים דווקא היו נחמדים והסבירו ש'הכל לטובה' ו'זה רצון האל'. לאט לאט התרגלו הסטודנטים היהודים לתופעה, למרות שבבית הסבירו לס' שזה ממש לא בסדר, כי זה אוטובוס ציבורי שבו כולם אמורים להיות שווי זכויות.
פעם קרה לס' שהוא כבר עלה לאוטובוס, אחרי ששאל את הנהג אם יש מקום, משפט צופן לשאלה אם יש מקום ליהודי. הנהג השיב בחיוב. ס' אפסן את תיקו הגדול בחלל המטען, שילם והחל לתור אחרי מקום ישיבה. כל המקומות ליד יהודים היו שמורים ליהודים שטרם עלו; המקום הפנוי היחיד היה ליד נוצרי בקדמת האוטובוס. חסר אונים עמד במעבר. גם הנהג ישב במושבו חסר אונים. בסופו של דבר נאלץ לרדת מן האוטובוס, להוציא את תיקו מתא המטען ולחכות שעה וחצי לאוטובוס שאחריו. הנהג נותר אדיש. הפעם, ס' כבר בכה. 'הרגשתי מושפל נורא', הוא מספר".

כל זה קורה בחברת האוטובוסים הציבורית במדינה, המסובסדת מכספי משלמי המיסים. לא מאמינים? קראו כאן.
——————————–

ועכשיו, אולי מישהו יסביר לי למה תופעה שבצדק היתה נחשבת לאנטישמיות לו היתה מופנית כלפי יהודים, וגזענות לו היתה מופנית כלפי ערבים – מתקבלת כאן כלפי נשים בשם "חוקי הדת"? ואיך זה שבהארץ קוראים לכתבה שלהם 'אוטובוס גלאט כושר' (כשרות איננה קטגוריה המתייחסת לאנשים, אגב), ולא 'אוטובוס האפרטהייד'? לא בזה מדובר?