קרוא וכתוב

החונטה מתגייסת

למקרא הכותרת הראשית של הארץ היום עבר בי רעד קל. קצינים בכירים יפעלו למען מופז. אה, במילואים, במילואים. זה בסך-הכל החבר'ה שלו מהצבא, ניגבתי את הזעה שנקוותה במצחי. (יש כאלו שאומרים שהם לא עוזבים את הארץ בגלל המושג המחליא הזה, חבר'ה). ובכל זאת, תחושת החונטה שריחפה באוויר הותירה משקע מריר. החבר'ה האלו מחליקים מהצבא לפוליטיקה כמו על חמאה, גם אם צריך לשם כך לזייף את תאריך השחרור. הסיסמה של פעם, "כל העם צבא", כבר מזמן לא נכונה, וטוב שכך. אבל "כל הפוליטיקה צבא" – עדיין נכונה מדי. מבחינתי, מופז צריך להמשיך לחשוש לנחות בלונדון, מחשש להעמדה לדין בגין פשעי מלחמה. אפשר לומר לא מעט בגנותו של עמיר פרץ, ואולי עוד ייאמר. דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: הוא לא היה גנרל.

תראו מי שמדבר

טומי לפיד תקף את מפלגתו החדשה של שרון, מכל הנימוקים, בגלל שמה שהיה שם מפלגתו של הדוצ'ה, מוסוליני. "או שהם לא יודעים איטלקית או שהם לא יודעים היסטוריה", הפטיר בבוז (על-פי הדיווח). מגיבים ערניים מיהרו להבהיר מי כאן לא שולט בהיסטוריה, ועדכנו ש'אוונטי' היה שם המפלגה הסוציאליסטית שמוסוליני היה חבר בה בראשית דרכו, לא מפלגתו הפאשיסטית. מִלה טובה למגיבים, לשם שינוי (הא, הא). מי שמזכיר לי מנהיג של מפלגה נאו-פאשיסטית אירופית הוא דווקא לה-פיד, ולא רק בגלל השם. רק אסוציאציה אישית, כמובן.

בגלל המיאוס

ביום הבחירות לא אהיה בארץ. ברוך בורא שבתונים (של אחרים). לא רק שזאת הפעם הראשונה שהייתי מתלבטת קשות אם להצביע למפלגה שתמיד הצבעתי עבורה, בגלגוליה השונים; לאור החלופות, הייתי מתלבטת אם להצביע בכלל. זאת אומרת, הייתי מתקשה להחליט מיהו הרע במיעוטו במקרה הזה. בסוף בטח הייתי מחליטה. לא רק כי אי אפשר שלא (אי אפשר מבחינת לא נכון), אלא כי מיאוס מפוליטיקה הוא דבר מסוכן פוליטית. אבל נעשיתי פיינשמקרית, מה יש לומר.