קרוא וכתוב

בג"צ דחה עתירה לחבר את משפחתה של אינאס אל אטרש לרשת החשמל או לספק לה גנרטור. זאת על-מנת שאל אטרש בת השלוש, ילדה בדווית חולת סרטן, תוכל לקבל את הטיפול שלשמו דרושה החזקת התרופה במקרר ביתי. אטימות הלב המתבטאת בפסיקה מתחרה רק עם האטימות הזועקת של ההנמקה: "היתה זו החלטת העותרים לקבוע את ביתם ביישוב לא מוכר, מתוך ידיעה שעקב כך לא יוכלו להתחבר לתשתיות בסיסיות". בסופו של דבר קיבלה המשפחה סיוע מקרנות וגורמים שונים, חלקם ממשלתיים, שהגיע לכדי 16,000 ש"ח. השופטים אמנם מכירים בכך שאין זה פתרון מספיק, אך המצב החוקי מחייב אותם, לטענתם, לקבל את עמדת המדינה. הם ממליצים לה, עם זאת, לעקוב אחר מצבה של הפעוטה ולהעניק לה את הסיוע הנדרש "מתוך תקווה ותפילה שבמהרה תחלים ותשוב לאיתנה".

האוכלוסייה הבדווית בנגב היא אולי האוכלוסייה המקופחת ביותר בישראל בגבולות הקו הירוק. בתי-ספר, מרפאות, טיפת חלב, חשמל ויתר התשתיות הבסיסיות – אם אלו בנמצא הם לא ניתנו מתוך הכרת המדינה בחובותיה כלפי אזרחיה אלא באילוצן של עתירות, לאחר מאבקים משפטיים. ילדים צועדים קילומטרים כדי להגיע לבית-הספר, בהיעדר הסעות; את בתיהם הורסים ואת יבוליהם מרססים. "הישובים הלא מוכרים" בכלל, שחלק גדול מהם נמצאים בנגב, הם כתם על דמותה של המדינה, שעם כל הכתמים הרבים שהתוספו לו בשנים האחרונות עדיין בוהק בקלונו. לעיתים מדובר באזרחים שחיים על אדמתם זמן רב לפני קום המדינה. לעיתים מדובר במה שמכונה "נפקדים נוכחים". לא הם בחרו להצטרף למדינה אלא המדינה "הצטרפה" אליהם, ולא טרחה מאז להפוך אותם לאזרחים שווים הזכאים לקבל את מלוא השירותים ממדינתם. להציג את העותרים בנסיבות אלו כמי ש"בחרו" להצטרף לישובים לא מוכרים מתוך ידיעה שלא יהיו מחוברים בהם לתשתיות – זהו לעג לרש, פשוטו כמשמעו.

חוק אכן צריך לקיים. השאלה היא מה קורה כשהמצב החוקי איננו נותן לבני-אדם לחיות; איננו מאפשר להם לבנות לעצמם כחוק גג מעל לראשם; ונוטל מילדה בת שלוש את הזכות לטיפול רפואי המגיע לה. בית המשפט לא הורה למדינה אלא המליץ בפניה. ו"תקווה ותפילה" משמשות אותנו אמנם כשאנו מייחלים לבריאותם ושלומם של חולי סרטן ואחרים, אך אין אלו בדיוק כלי העבודה של בית המשפט.

יש במדינת ישראל אזרחים שבחרו ביודעין להצטרף לישובים לא מוכרים. יותר נכון, שאמורים להיות לא מוכרים. אפילו הממשלה קוראת להם "מאחזים לא חוקיים" (כל ההתנחלויות בשטחים אינן חוקיות על-פי המשפט הבינ"ל, אבל אלו גם לא אושרו ע"י ממשלות ישראל). משום מה, הם מקבלים מיד גנרטורים או חיבור לחשמל, מים, כבישים ושאר תשתיות, הגנה מלאה וליווי צבאי צמוד בדרך לבתי-הספר. מצאו את ההבדלים.